http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=491093למה סנופקין?! כי המציל החמוד מאפק קרא לי ככה....XDheCopyright 2026 סנופקין!. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=491093http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/93/10/49/491093/misc/13219534.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=491093&blogcode=10688909<div align="right" dir="rtl">מס' זעום בהחלט במיוחד לאור העובדה שהבלוג הזה קיים כבר הרבה זמן, אני צריכה לברר כמה. אני חולה, לא משהו היסטרי קצת צמרמורות (שלושה ימים כבר) חום (לא ממש גבוהה) שעבר, ועכשיו התחלתי לנזול גם, ותיסלחו לי כל האנשים ההוגנים, מילא זו הייתה נזלת אמיתית אז לפחות הייתי יכולה לקנח את האף בקולי קולות אבל לא, זה סתם שסתום מקולקל והאף שלי שורף מרוב ניירות הטואולט שכבר שיפשפתי בו אררר.... אז בעצם אני חולה לייט, אפשר כמעט לומר חולה בכאילו (למרות שבאמת הייתי סמרטוט אתמול). אה, אני גם דומעת עכשיו שזה דוקא די נחמד כי כשאני רואה סרטים אני יכולה כמעט להרגיש רגשנית עם כל ניגובי הדמעות והממחטות באף. משעמם לי. לא משנה מה אני עושה איך אני עושה את זה, מתי, למה ואיך אנימרגישה משועממת, מין תחושה שלא עוברת, בא לי משו מרענן איזו חופשה מזמן לא הייתי בכזו, זה דוקא יכול להיות נחמד אפילו עם הריבים המשפחתיים הבלתי פוסקים. היה לי טיול שנתי, ואני אמורה להעלות תמונות ממש אין לי כוח, בהזדמנות אחרת להית'.</div>Tue, 31 Mar 2009 23:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (סנופקין!)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=491093&blogcode=10688909http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=491093&blog=10688909http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=491093&blogcode=10636878<div align="right" dir="rtl">ועדיין אין לי מה XD</div>Sun, 15 Mar 2009 19:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (סנופקין!)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=491093&blogcode=10636878http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=491093&blog=10636878http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=491093&blogcode=10492480<div align="right" dir="rtl">כן כן כותרת טיפשית למדי אבל החלטתי לעדכן ולהביע את דעתי על תופעה מעצבנת לחלוטין שהתחילה השנה, הפיכת הערפדים לטרנד, השתדלתי לשתוק כשהתחילו לצאת הספרים והסרטים של דמדומים (ספר יפה להפליא בעיניי לכן סירבתי גם לראות את הסרט) אבל עכשיו גם ראיתי שסידרה בנושא הערפדים עומדת לעלות לשידור בYES ואולי היא כבר עלתה. זה לא שיש לי התנגדות לערפדים או שאני לא אוהבת את הדמויות האפלות האלו, להפך הוא הנכון זו האהבה שלי מאז שאני קטנטונת (ואני אומרת את זה ממרומי גיל ה-15+ שלי סימן שזה באמת מאז שאני תינוקת) ובגלל זה מרגיז אותי לראות שהופכים אותם לטרנד והופכים את האהבה הישנה שלי להליכה אחרי העדר, ברור לי שאלו דמויות פנטזיה וברור לי שזהו חלום בלבד אבל בכל זאת קשה לראות שלוקחים את החלום שלי והופכים אותו לבדיחה, לחלום טיפשי שכולם חולמים עליו. אולי זה נישמע קצת טיפשי וילדותי מצידי אבל הייתי חייבת להעלות את הנושא כאן (וזה לא שאני מתנגדת לספרים אני מתנגדת לסרטים ולסדרות).</div>Tue, 03 Feb 2009 16:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (סנופקין!)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=491093&blogcode=10492480http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=491093&blog=10492480http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=491093&blogcode=10372688<div align="right" dir="rtl">חרא! חח אני נישמעת דיכאונית למדי, נו יאללה כנירא אני סתם עייפה</div>Sat, 03 Jan 2009 00:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (סנופקין!)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=491093&blogcode=10372688http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=491093&blog=10372688http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=491093&blogcode=10289370<div align="right" dir="rtl">אני מתגעגעת לשיגרה העמוסה והמעייפת שלילאימונים מדי כל יום, שישה אימונים בצהריים שעה כושר שעתיים מייםועוד יומיים שבהם נוספים אימוני בוקר של עוד כשעתיים מיים השגרה הזו הכל כך לעוסה כל כך מעייפת חסרה לי אני כבר כמעט מתפרקת, כל הזמן הפנוי גורם לי לעשות כלום אני לא מצליחה לארגן את עצמי וכל השאיפות שלי מובילות לבהייה במסך עד שכבר הפסקתי לחלום על השחייה שלי כשכבר התרגלתי בלי, הציעו לי לבוא לראות תחרות כבר אתמול חלמתי שוב על כל השחיינים ובבוקר הרגשתי כמיהה עזה לחזור לכל זה לחזור לאימונים לעייפות להערכת הזמן הפנוי לחוסר הדאגה מכל מה שאני מכניסה לפי אני מתגעגעת להקשבה לרדיו בנסיעות הלוך וחזור לבריכה והבייתה אני מתגעגעת לאימונים ולתחרויות לקור העז שחשים כשנכנסים לבריכה בבקרים החורפיים ולהרגשה המרעננת שבקפיצה למים כשחם בחוץ אלו חיים אחרים, אני מרגישה שונה, קשה לי ללכת לראות את הכל ולא להיות שותפה לכל זה</div>Sat, 13 Dec 2008 23:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (סנופקין!)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=491093&blogcode=10289370http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=491093&blog=10289370http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=491093&blogcode=10269777<div align="right" dir="rtl">שאלון שנגנב מיובל, שגנזה מנויה. שו נויה? שעת התחלה- 22:40 1. שם פרטי? שני 2. כינוי? שנינוש, שן, שנקה, שנשן, סנופקין! 3. גיל? 15 וחצי בערך 4. עיר? קרית חיים <SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10</div>Mon, 08 Dec 2008 22:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (סנופקין!)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=491093&blogcode=10269777http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=491093&blog=10269777http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=491093&blogcode=10233664<div align="right" dir="rtl">איך אפשר? בתוך חצי שנה, להפוך את עורך? אני רושמת לך למרות שלא תקרא פה, למרות שזה לא לא באמת בישבילך, זה בשבילי! כן, אני מתגעגעת, אבל לא אלייך, אתה לא הילד שאהבתי. אני אהבתי את אותו אחד שאהב אותי, שהיה לו שיער מתולתל וחיוך מקסים, את אותו ילד מהטיול השנתי, עם התמימות המוגזמת והכובע השחור. אני ניזכרת בשיחות שלנו, בידידות שלנו ומחייכת איך אפשר שלא? ועכשיו? הישתנת, אתה כבר לא תמים, אתה נחש! אין לך תלתלים ולא כובע והחיוך שלך מזויף, אתה מזלזל בי, מתעב אותי? אותך אני לא אוהבת! אתה שונה, אתה לא אתה. בשיחה האחרונה אמרתי לך שאין לך מושג איך זה להיות ידיד, אמרת לי שאם אחרים אתה חבר מצוין! אז זהו שלא, שמעתי מאחרים שפגעת באנשים נוספים, לא רק בי. כל כך שמחתי ששמת את התמונה שאני שונאת, זאת של אחרי התספורת שאתה לא מחייך בה ואתה לא ניראה אתה. אבל רק אתמול שלשום, שינית תמונה שמת את התמונה מהטיול השנתי עם הכובע התלתלים והחיוך שאני אוהבת. למה? באמת אני שואלת למה? הרי זו תמונה של מישהו אחר, מישהו שהיה קיים לפני כמה חודשים בלבד. ואתה הרי מישהושונה לא?</div>Sun, 30 Nov 2008 00:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (סנופקין!)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=491093&blogcode=10233664http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=491093&blog=10233664http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=491093&blogcode=10222617<div align="right" dir="rtl">שמתי לב ששתי הטבעות שאני רשומה אליהן, והשלישית שנירשמתי אליה רק היום, כולן בקטגורית משוגעים. זה אומר משהו עלי? :O אני לחוצה, משטויות, באמת! היה לי להיום שיעורים באלגברה, באנגלית ולהתכונן למבחן בתנ''ך. אז כל מה שעשיתי היה לחשוב על זה, להתמרמר על זה והעיקר, לא לעשות כלום. לחץ משתק אותי, כשאני חושבת מה יש לי לעשות אני דוחקת אותם לדקה ה-90 שהיא בשעות של ימינו בערך 1 או 2 בלילה מתי שאני כבר עייפה ומורטת שיערות בניסיון להישאר ערה, רק כדי להספיק את כל מה שבטיפשותי לא עשיתי. אני מגיעה לבית ספר לחוצה, וכל הזמן חושבת ומוטרדת ממה שלא עשיתי וממה שאני צריכה להתמודד איתו, (תירוציםלמורות). כבר יש לי כמויות של חיסורים, אי הכנת שיעורי בית ומבחנים עם ציונים נוראיים. אז ההתכונות המרשימה שלי לתנ''ך כללה קריאה 1 של מה שרשום במחברת, (שמזה לא הבנתי חצי הייתי גמורה מעייפות). הקריאה נעשתה בשעה 1 או 2 בלילה ומכיוון שנירדמתי באמצע, שעון מעורר ל6 וחוזרים להתכונן. ישבתי היום בכיתה עושה את המבחן וחושבת, מה לעזעזל חשבתי לעצמי כשלא עשיתי כלום, זה לא שלא היסתדרתי תנ''ך זה כמעט כמו בוק ריפורט עם ספר פתוח מול ה</div>Thu, 27 Nov 2008 14:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (סנופקין!)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=491093&blogcode=10222617http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=491093&blog=10222617http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=491093&blogcode=10218350<div align="right" dir="rtl">התבטל לנו פיסיקה :) זה נורא נחמד אבל אני מנצלת חרא את הזמן! תראו לי עוד מישהו שפוי שהיו מתבטלות לו שעתיים והוא לא היה עושה דבר מה מועיל כמו ללמוד לבחן שיש לו עוד מעט או כדי לישון, במקום אני באה וכותבת בבלוג שלי. אני משתדלת לחזור לכושר, כבר כמעט חצי שנה שאני לא זזה, אז אומנם אני לא הולכת לחזור לקצב אימונים כמו שהיה לי בשחייה, אבל גם קצת מרפקים, כפיפות בטן ואופניים יוכלו לעזור לי להגיע למטרה. אני לא אומרת שאני שמנה ואני גם לא רוצהלהרעיב את עצמיאני פשוט רוצה לחזור לגוף האטלטי יחסית שהיה לי. בין היתר אני גם מתחילה לעבוד על גמישות, אני ומיקה מתכננות להכין ביחד את "הקטע האומנותי" למבחן שלנו בספורט, אני לא בטוחה איך לקרוא לזה. מיקה התאמנה שנים בהתאמלות אומנותית אז חשבנו קצת לפתח את הקטע היצירתי, ובשבילו אני זקוקה לשפגאט וגשר טובים. בכלל יהיה נחמד לעבוד על הגמישות זה היה החלום שלי מאז שאני קטנה, להיות גמישה. חלום נוסף שלי היה להיות בשחייה צורנית, על חצי מהחלום ויתרתי, בשחייה הייתי, אבל הקטע האומנותי והגמיש קצת התפספס, וחבל. אז התוצאה של אתמול, אחרי המון מתיחות כואבות לרגליים ולגב ואחרי</div>Wed, 26 Nov 2008 09:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (סנופקין!)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=491093&blogcode=10218350http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=491093&blog=10218350http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=491093&blogcode=10198938<div align="right" dir="rtl">ארבעה שיעורים ארוכים ויבשים בלשון והיסטוריה הובילו ליצירה המקסימה של מיכל: למי שלא הבין זה גזור מהאריזה הזו של המסטיקים.... היא באה מקופלת בזה: תודו, יצירתי! עכשיו זה קטע נורא מוזר, משום מה בכל פעם שאנחנו ניתראה (אני ומיכל) אנחנו ניצחק, שזה עניין משעשע, כי אני רגילה להיחשב כלא ממש מצחיקה. הגענו שתינו למסקנה, המורה שלנו להיסטוריה מגניבה! היא כזו היפית, עם שיער פרוע ובגדים רפויים ורחבים, והיא פשוט כיפית כזו. והיא הסכימה לדחות לי את המועד בית "רק כי אני ביקשתי" XD אז אני אוהבת אותה 3&gt; דבר אחרון, ואני מקוה שהוא לא האחרון בחיים שלי, יש לי בבית ריח של גז, אני לא סגורה מה קרה כניראה נכבתה האש :O אז אנחנו מאווררים הכל.. אבל רק ליתר ביטחון, אני אוהבת אתכם אנשים (חוץ מכמה XD אני מניחה שתבינו לבד) אני אתגעגע לכולם, מיכל גם אלייך ( למה אף אחד לא אמר לי שרשמתי אלייך עם ע'? זונות XD ) , מי יצייר לי פרחים בעולם הבא? טוב להית' יצא לי פוסט מפגר, אבל למי איכפת? P:</div>Fri, 21 Nov 2008 13:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (סנופקין!)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=491093&blogcode=10198938http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=491093&blog=10198938