ברוכים הבאים לעמק החיות המוזרות שלי

אם... סורי על הפוסט המאפן שיצא לי היום... זה פשוט העייפות

איזה כיף זה לא לחשוב על אף אחד! מלבד זה שתמיד ישאר שם בתודעה מאחור.....

כאילו באמת, הייתה לי תקופה שהייתי דלוקה על מישהו במשך כמה זמן וזהו עבר...

ועכשיו הראש שלי נקי ואין לי אף אחד ספציפי לחשוב עליו וזה ממש מנקה לי ת'ראש!

אני עייפה בזמן האחרון וכרגיל מזניחה הכל.

מתי אני אצליח לקחת את עצמי בידיים ולהיות בן אדם אחראי?

אני ממש מפחדת להיתבגר להיות בן אדם מבוגר אחראי ועובד ומשום מה אני דוקא מצפה לכך...

לחיות לבד לפרנס את עצמי להגיע להחלטות לבדי!

המעגל הזה של חיים ומוות מעביר בי צמרמורות של פחד, איך בן אדם מסוגל לעבור חיים כאלו קצרים ולהשתנות ולעבור כל כך הרבה?!

לפעמים אני מיסתכלת בבנות שאני מכירה ורואה אותן גם בצורה אחרת... כאילו איך הן יראו כשהן יהיו קצת יותר גדולות בנות 20...כאשר הן יהיו נשים, וזה מדכא אותי כי הזמן הזה של כאן ועכשיו עובר כל כך מהר הזמן של התמימות והניסיון באסור, בעישון באלכוהול, יחסים עם חברים שהופכים להיות יותר ויותר אינטימיים...

ובכלל אחר כך החיים חולפים ועוברים לומדים עובדים מקימים משפחה ילדים מקבלים אחריות מפסיקים להתנסות בדברים מפגרים, אותם דברים שבעצם עושים את הגיל שלנו... הגיל הטיפשי הזה מלא ברגשות ותהיות...

לילה טוב חברים מחר עוד אימון.... ושוב אני אהיה עייפה ושוב אני אתחרט על השעה שבה הלכתי לישון... אבל היי

מה לעשות?! זה הגיל...XD