ברוכים הבאים לעמק החיות המוזרות שלי

אז זהו, שלא ממש חודשיים, ולא ממש לנו!

אחלה תיזמון, הוא גילה שהוא לא אוהב אותי ביום של החודשיים שלנו.

בכיתי מספיק בימים שישי ושבת וגם הייתה לי תתחושה שהוא לא יחזור אלי, אז אני כבר לא בוכה.

הייתה לי תחושה שזה רק עיניין של זמן, אני חשבתי שהוא יגיד את זה בסוף השבוע,

כשתבוא השאלה, אז חוזרים מההפסקה או לא?

אז זה בא היום, מה זה משנה כמה ימים לפה או לשם?

כניראה שכל הבנים אותו דבר,

לא משנה כמה נחדים תמימים ומושלמים הם ניראים, יש להם פאק והם ידפקו אותך.

נחמד אבל שזה בא דוקא ממישהו שאהבתי,

זה די אירוני כי עד כה לא אהבתי אף אחד ויצא לי להפרד מאחד או שניים בצורה לא נחמדה במיוחד,

כניראה שזה הגיע לי, נו טוב.

אני לא מסוגלת ללמוד עכשיו או להכין שיעורים, אני יותר מידי על היפר, אני חייבת לעשות משהו!

אולי לרוץ עד לים, אולי ללכת מכות עם מישהו, או סתם להתמסטל.

או לצייר משו, אבל אין לי שום כישרון בזמן האחרון.

טוב ניראה לי זזתי, למה אני מרגישה על הפנים, ולא לא בגלל שזרקו אותי, הכוונה לתחושה פיסית על הפנים.

תמיד נישבעתי לעצמי שאני לא אפגע, שאני לא אהיה כמו כל אותן בחורות, אבל אני בדיוק כזאת, וזה מעצבן.