שיתפתי חברה במה שקורה איתי, כי אני מדאיגה אותה לאחרונה

וסתם.

אני לבד בבית, שזה כמעט ולא קורה אי פעם, גלגלתי לעצמי ירוק ואני יושבת בחולצת פיג'מה ותחתונים, שומעת קצת מוזיקה ומנסה לקרוא

וחושבת כמה פתטית אני בעצם.

אין לי כוחות לכלום ואני רק תוהה לעצמי אם קיים משהו שימלא את הריקנות הנוראית הזו בתוכי.

כל פעם שנדמה שהנה, i'm doing better, ומתאמצת לצאת מהחרדה החברתית שלי,

כי אנשים כל הזמן מחפשים את הקירבה שלי,

מלא חברים וידידים התקשרו ושלחו הודעות, לאן נעלמתי בחודש האחרון,

ואני יודעת שאני א פיס אופ שיט שאני לוקחת את הדברים החיוביים שבחיים שלי כמובן מאליו,

ושוב כשרע לי ואני מדוכדכת פתאום, עם עוד אחד מה- mood swings שלי,

אני נוטה להעלם, להתכנס בעצמי.

זה בלאו הכי מרגיש שאין מישהו שיוכל להבין, לגרום לי להרגיש טוב יותר.

כי אני אפילו לא באמת יודעת לענות על השאלה,

מה אני רוצה בעצם?