give me the words

בא לי להתחיל מחדש ובא לי למחוק הכול.

בא לי להרגיש שנולדתי אתמול.

בא לי לחיות בלי עבר ובא לי לחיות רק את ההווה.

בא לי לשכוח.

ומה כבר יש לומר שלא נאמר לפני?

לכולם יש את התקופה הזאת שרואים רק את הצביעות של האנשים ולא את היופי.

אני תקועה בא יותר מידי.

ברגע שאתה מבין שזה כבר לא עוד רק אז אתה מתחיל לערער עם עצמך שאולי עשית את הטעות הכי גדולה.

לפעמים אנחנו נוטים לגאוות יתר. גאוותנים כל כך ולא מצליחים להודות שטעינו.

טעיתי רבות. אני מודה.

ואני רק רוצה לשים את הראש על הכרית ולישון.

והשנה לא הייתה משמעות לסליחה שלי. צמתי בלי טעם ולא ביקשתי מאף אחד סליחה. לא עוד.. (!?)  

כול הבלוג הזה מזוייף מהיום שבו פתחתי אותו ועד עכשיו.

למה הכול חייב להיות ככה??

קשה להסביר.

אני אף פעם לא אמחוק את הבלוג הזה.

אני צריכה הוכחה.

אהה וכן נזכרתי במשהו: ז-ה  ה-ב-ל-ו-ג  ש-ל-י !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!