זה הכול במוח שלי
אני חייבת להרפות
חייבת לשנות
חייבת לנסות
חייבת להתמקד במה שאני רוצה ורק מה שאני רוצה
זה מטריף אותי שהכול הולך הפוך.
אני עולה קומות מהמרתף לכניסה לקומה השניייה ולגג ואני לא מוצאת
זרקתי את זה בלי שום רחמים
איך אני ממשיכה?
אין פינה אחת במקום הענקי הזה שאני מרגישה שלווה
עריכה:
ימי חמישי בערב הם הימים שאני מתבודדת בחדר מחשב הזה, שומעת מוזיקה ופותרת סודוקויים הולכת לישון כמה שיותר מאוחר קמה ב-7 בבוקר יוצאת להליכה ונשארת עייפה סוחבת את עצמי על 4 שעות שינה הכול בשביל להיות עייפה בערבי שישי כדי שלא אצטרך להרגיש בודדה כשאני ארדם ב-9. לפעמיים אפילו אני יוצאת עם חברות לבית קפה ושם אני צוחקת הרבה נהנת מכול רגע וכשחוזרת הביתה הנה שוב כי כמה שאני אנסה תמיד בשישי ארגיש בודדה גם כשאסתובב ברחוב עם אנשים חדשים ואצפה בכולם שם יושבים עם בירות וסיגריות שואלים אותי מה קורה ואני כמובן אראה לכולם איזה אדישה אני וכמה קולית אני יכולה להיות ואז אני אחזור למיטה שלי וארגיש הכי בודדה בעולם ואין מה לעשות זה חוזר על עצמו כול יום שישי.
הכול בשביל להיות עייפה בשישי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
