הכי רע לי בעולם.
עכשיו הכול נהרס והכול היה נפלא רק לפני שניה. החיים ממשיכים והכול זורם הצלחתי להוציא הרבה אנשים מחיי בעזרת הכחשה וזה עובד ופתאום נהייתי חדשה ורציתי להרשים להראות שהשתנתי שאני חדשה עברתי הרבה והכול מאחורי ורציתי לעשות רושם אז התחלתי להתקרב לאנשים חדשים ושיניתי סיגנון לבוש אני שומעת מוזיקה יותר בוגרת ומנסה להתמיד יותר בלימודים אפילו רזיתי 4 קילו ועשיתי זאת עם המון מוטיבציה נהנתי מזה אפילו אבל עכשיו רע ואין מוטיבציה והשמנתי בקילו וחצי וכבר נמאס לשמור ולהגיד לא ולהסתכל במראה ולחפש ולחפש ולחפש כול הזמן דברים ולרצות כ"כ ולא להשיג ורציתי להרזות ולא הצלחתי להתמיד ורציתי להשתפר בלימודים ורק נוכחתי לדעת שזה לא בראש שלי ושאין לי באמת חברים וכול החרא שאני אספק לעצמי הוא סתם שיקרי ואני מכוערת-שמנה-טיפשה-סתומה-רגישה וחסרת תועלת.
רוצה להיות שונה ולחיות ולהכיר אנשים ורוצה שהכול יפסיק להיות לחוץ רוצה להעיז ולעשות מה שבא לי בלי שאנשים ידברו ואנשים לא מפסיקים לדבר "ולמה ככה ולמה איתו ומה פתאום" וכולם רכלנים וכולם אטומים וכולם מדברים בתאוריות ולא פועלים תכלס חושבים ומדברים ואומרים אבל עדיין עקומים ואני רוצה קצת נחת רוצה להרזות שוב רוצה להיות חולה רוצה להרזות רוצה להרזות רוצה להיות כחושה רוצה להעצמות יבלטו לי רוצה להפסיק לאכול רוצה להתמכר למשהו רוצה למצוא תחביב ומשהו להיאחז בו רוצה אהבה, רוצה אושר והתחדשות רוצה אביב רוצה לחיות בלי לחשוב לחשוב רק קדימה רוצה לנשור רוצה שיפסיק להיות לי אכפת רוצה להרזות 10 קילו רוצה להסבול רוצה לישון רוצה למות.
כול מה שהבטחתי לעצמי וכמה שעליתי
ירדתי לטמיון, חודשים של הכחשות ירידות עליות והתחדשות ירדו לטימיון..
אני עדיין נטע השמנה המכוערת העלובה והרגישה.
לא חזקה לא רזה לא יפה ולא חכמה.
אני רוצה למות. רוצה להעיז להתמכר ולפגוע בעצמי רוצה לסבול אני רוצה להתמכר להרגשה ששום דבר לא איכפת.
אני שמנה וכן איכפת לי ולא משנה כמה חרא אנשים יאמרו וכמה חרא אני אחשוב אני עדיין שמנה ועדיין רוצה למות.
אני רוצה לסגור את הבלוג הזה ורוצה שכולם יקראו בו.
פתאום ניהיה לי כואב בלב אני רוצה שמישהו יפסיק את זה בבקשה
כואב לי נורא
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
