טוב אז זה צפוי לכתוב כאן ובללה בללה בלההההההההההההההה
נמאס לי ונראה לי שפעם ראשונה אני לא סתם מקטרת אלא באמת נמאס
אני רגילה לקבל ציונים טובים כי בכול זאת ה' ברא אותי עם טיפה שכל ואינטיליגניצה להצליח במבחנים כשאני לומדת.
אבל בתיכון שלי החוקים השתנו כי גם כשאתה לומד יש לך ציונים גרועים וכבר אין לי מוטיבציה בשיט!!$%YY
50 ביהסטוריה נו מלא לא למדתי מספיק, 40 במתמטיקה פאקינג חרשתי!!!, 77 בביולוגיה (המורה אומרת שזה ציון טוב) וואולה זה לא מספק אותי כי ידעתי את החומר מעולה, ועכשיו 63 בבוחן במתמטיקה למרות שידעתי את החומר מעולה ועשיתי את כול השעורים שהיא נתנה (פעם ראשונה) אבל הבת זונה החליטה להוריד לי 30 נקודות כי גזרתי בשעיף אחד את הנגזרת לא נכוןֱֱֱ!!!!!!!!! סווו ווואט??? כול השאר עשיתי טוב לעזאזלללללללללל.
הבעייה בתיכון זה שהמורים שמים עליך זין (מאז שחזרנו מהשביתה) ולא איכפת להם שכול שבוע יש 2 מבחנים ובוחן וגם אם טעיתה במשהו יורידו לך את כול הנקודות ולא רק חצי כמו בחטיבה.
ודי כבר נמאס! אני לא רואה טעם בלמוד ולהיכשל שוב ושובבבבבבב ושובבבבב
כבר אין לי מושג איך לומדים ויש לי רק בלקאווט כול פעם שיש לי מבחן מול העיניים מבחן.
שונאת לימודים ושונאת מסגרות שלא איכפת להם ממנו בשיט ושעושים מבחן בכימיה ובמתמטיקה יום אחרי יום
וגם לא נותנים לך אפשרות להצליח.
זה מוציא אותי מדעתי!!
תיהיה לי את התעודה הכי גרוןעה בהיסטוריית נטע.
למה הכול חייב להיות כ"כ מייאש וקשה.
אני רוצה לפרוש מהלימודים בלי שיהיה לי אכפת
וסביר להניח שאני אהיה הבנאדם היחיד שיקבל נכשל בבגרון בלשון השנה.
למה בכלל לומדים לשון!!!!!!!!!!!????????? זה כאילו המקצוע הכי מיותר ודפוק ושלא עושים איתו כלום בחיים!
אני רוצה לנוח על זרי דפנה ושהכול יבוא לי בקלות אבל ככה זה לא בחיים ולי רק מתחשק להרים ידיים.
סתם אין לי חיים
ואין לי תחביבים
ואין לי חברים טובים
והיסטוריה משעממת לי את החייםםםםםםםםםם
לא רוצה להשקיע ואין לי כוח להשקיע
שונאתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת אותםםםםםםםםםםם
ואין חלי כולחחחחןם דגידוןנע
והדבר הכי דפוק מכול זה, זה שאני כותבת הכול בבלוג מטומטם שלאף אחד גם לא איכפת שקיים
בא- לי- למות!!!!! כמו ילדה בכיתה ח' ששומעת שירים של נירוונה ומעריצה את קורט קוביין אבל אני כול הזמן שוכחת שאני כבר לא בכיתה ח' ואני צריכה לקחת אחריות ולהצליח כי אין זמן אחר ואני מסיימת תיכון עוד שנתיים ושירים של נירוונה כבר מזמן לא שמעתי, הם לא יעזרו לי להתנתק מהמציאות והם התחלפו בשירים של להקות דיכאוניות שכותבות על החיים המשעממים על מעמדות בחברה המזדיינת שלנו יחסים והכול כ"כ עמוקקקקקקקקקקקקקקקקקק
ועמוקקקקקקקקקקקקקקקק
ועמוקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק
אני טובעת בתוך העומק של חיי.
זהו לפחות עכשיו אני יודעת להגיד מתי יש לי התמוטטות עצבים.
טוב הלכתי לחתוך ורידים או משו
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
