איך הגעתי למצב שאין לי על מי לסמוך??
באמת שאין לי עוד משהו לרשום והחיים לגמרי לא בפרופורציות.
אני מחפשת משהו מיוחד עכשיו, משהו שינתק אותי מהשיגרה הנוראית הזאת ובסופו של דבר אני אמצא..
הלוואי ואני אצליח להכניס עוגה לפה בלי לחשוב פעמיים. אבא לא מפסיק לומר לי כמה אני אובססיבית לגבי אוכל וגורר גם את האחים שלי אחריו אז הפסקתי לדבר על זה באובססיות כי באמת הם צודקים. עכשיו אין לי מה לעשות.
נמאס לי לחשב קלוריות אבל אין לי שום דבר אחר לעשות.
אני חייבת למצוא משהו לעשות עם עצמי במקום לשבת בבית ולחשוב שאני שונאת את שיגרת הלימודים.
כמה דברים יש לי על המוח עכשיו והכול בבאלגן ובאמת חסר פרופורציות.
אני חייבת להשתפר במתמטיקה אבל אני שונאת אז זה ואין לי כוח. זה בערך הדבר ביחיד שיש לי במוח.
אני מתחילה להשלים עם זה שיש לי המון ידידים אבל לא חברה אחת כמובן מאין ברירה. (ושוב למה אני רושמת את זה בבלוג?)
ואת האמת זאת האובססיה האמיתית שלי-המצב החברתי שלי, כול היום במוח שלי וכול הזמן שאני מסתכלת במראה ומעלה את החולצה לראות אם הבטן ירדה עוד קצת.
אין כבר מה לעשות עם עצמי היא ירדה ואין לי שום מוטיבציה להמשיך אבל אני עדיין ממשיכה ה' יודע למה.
הכול בלאגן. המוח מבולגן. החדר מבולגן והפוסט הזה מבולגן.
אני אעלה עכשיו למעלה אסדר את החדר, אצייר את הקומיקס לעבודה באנגלית, ואתחיל בעזרת ה' ללמוד סוףסוף למתמטיקה ושיט יש לי רק 4 ימים!!
ועכשיו בואו כולנו נתפלל שזה מה שיקרה. וכנראה שזה לא יקרה..
בעקבות קריאה חוזרת של הפוסט וריבוי ה- ה' בו:
בזמן האחרון אני מרגישה מחוברת לעובדה שאני יהודייה. פתאום אתה מתבגר ושואל את עצמך "מה המשעמעות של להיות יהודי, להיוולד לאמא יהודיה ולחיות בבית יהודי חילוני ששום דבר לא כשר ומדברים על זה שבקידוש הבא אמא חייבת לנסוע לטיב טעם לקנות שרימפסים (ייאק)"
אני באמת גאה להיות יהודייה ופתאום להיות דתי לא נראה לי דבר מוזר, אני מקנאת בהם שיש להם על מי להישען שרע להם ומבולבל להם, כול חייהם סובבים סביב זה.
אולי גם אני צריכה למצוא משהו שהחיים שלי יסתובבו סביבו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
