לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

give me the words

that tell me everything

כינוי:  .Penny lane

בת: 17

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2007    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2007

same old things that i can not forget


מיום ליום השיחות שלי איתה נהיות יותר ויותר ריקניות, אני מרגישה רחוקה ממנה מיום ליום ונראה שבחיים זה לא יחזור להיות כמו שזה היה. אני ידעתי שזה מה שיקרה ואפילו אמרתי את זה לאורנה לפני יותר מחצי שנה, ממש חזיתי את זה והייתי אמורה להימנע מזה אבל לא נמנעתי וזה עושה אותי אשמה.

יום אחד היא אמרה לי (כמובן כשהיא הייתה שיכורה) שהיא כול הזמן מדברת עם אנשים ומקשיבה להם והם אף פעם לא מקשיבים לה כמו שאני מקשיבה ושאני הבנאדם היחיד שבאמת מקשיב לה.

לשמוע אותה והיא כאן ולגלות כשהיא כ"כ רחוקה וזה בחיים לא יחזור להיות כמו פעם כואב לי כול פעם מחדש ופותח פצעים שאני מתאמצת לרפא בלי סוף.

קשה לי לגמרי לשכוח ממנה כי היא לא הייתה סתם אחת היא הייתה החברה הכי טובה שלי ועכשיו היא איננה ולי לא תהיי בחיים יותר חברה טובה.

להתחיל מחדש זה כ"כ קשה כי עד שאתה נפתח למישהו ופתאום זה נהרס והכול נזרק לפח ולי לא יהי אף פעם כוח להתחיל מחדש. למי יש זמן להתחיל מחדש??

והיא לא כנה איתי והיא אדישה ואף פעם לא אומרת מה היא מרגישה.

שבועות יכולים לעבור בלי שנדבר ונראה שזה גם לא מזיז לה כי לה יש את החברים שלה ולי אין את החברים שלי.

אני זאת שתקועה שחושבת מידי פעם להתקשר אליה לזרוק לה מילה להתחיל פאקינג לריב איתה כדי שתדבר איתי לפחות פעם אחת בשביל שאני אדע כ"כ הרבה דברים כשרציתי לומר ולשאול וכבר חצי שנה אני לא שואלת..

בחיים שלי לא שמרתי כ"כ הרבה בבטן. כואב לי ממש בתוך הנפש. לקחתי חזק ללב.

היא אמרה לי שהיא רשמה לי מכתב ורצתה לשלוח לי בדואר אבל אז זרקה אותו לפח כי היא חשבה שזה דפוק.

זה אפילו לא היה מספיק חשוב?

נראה לי שבאיזה שהוא מקום אני עדיין חשובה לה אני יודעת את זה אבל מיום ליום נראה לי שפחות.

אני יודעת שהיא חושבת שאני זאתי שהתרחקתי וזה באמת איכשהו נכון אבל לעומתי היא זאתי שנתנה לי להתרחק ונתנה לאחרים להתקרב.

אני נעלבת שאנשים אחרים תפסו את המשבצת שלי, ככה אני מרגישה . פשוט חסרת תועלת שלא קשורה לכלום...

ואני לא אדבר אף פעם ותמיד הישאר בי הספק, הספק שהורס אותי כול פעם מחדש.

אני מחכה שהיא תעשה את זה. אולי אני מחכה לשווא אבל אני כבר לא אדבר. אולי לא נדבר אף פעם וזה יהיה חבל

כי אז רשמית אני אוכל לומר שהיא זאת שהרסה את החברות שלנו.

מה נהייה ממנה? היום דיברתי איתה ופתאום קלטתי שהיא כבר לא מי שהייתה ורק ריקנות תפסה את הנפש  השמחה שלה, הילדה הצבעונית שרק צחקה ועשתה שטויות. הכול נעלם.

חבל.

נכתב על ידי .Penny lane , 9/12/2007 15:56  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18 , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל.Penny lane אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על .Penny lane ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)