נכנסנו לבית של לילי, היא לקחה את הכסף שלה והמשכנו ללכת לכיוון הפארק ואז פיתאום..
"עעעהההההההההההההההההההה!!!"
שמענו מאחורינו צעקה!.
זה היה כל כך מפחיד!!
זה היה קול של ילדה.
אני ולילי לא העזנו להסתובב במשך 30 שניות בערך...
חטפתי צמרמורת בכל הגוף.
ואז החלטנו להסתובב, וראינו את הבית הרדוף.
(הסבר- בישוב שלנו יש בית רדוף, ככה הוא ניקרא, כי מלא זמן לא גרים שם אנשים, החלונות נפוצים, יש קורי עכביש בכל מקום והוא ענק, בית עם 4 קומות לפחות).
ראינו את הבית הרדוף וכניראה משם הגיעה הצעקה הנוראית הזאת.
השעה הייתה 4:42 בצהריים ולא היה חשוך בכלל, אז העזנו להתקרב קצת...ועוד קצת...ועוד קצת, היינו 10 מטר מהבית ופתאום שוב אותה הצעקה!
זה כבר היה ממש מפחיד, עכשיו היינו בטוחות שזה מהבית הרדוף!.
"אמא'לההההה!!" צעקה לילי והתחילה לברוח.
אבל אני נישארתי, אני לא יודעת למה, אני רציתי לברוח אבל הרגליים שלי לא זזו!.
כאילו הבית היפנט אותי, אני לא יודעת מה קרה לי.
"ניקוללל, למה את עומדת שם? בואי ניברח מכאן!!!" צעקה לי לילי מרחוק.
ושוב הצעקה הזאת נישמעה, ועכשיו כבר רעדתי מפחד אבל לא הצלחתי לזוז!!.
זה היה הרגע הכי מפחיד בחיי ופתאום, מישהו שם לי יד על הכתף!.
קפצתי לרגע, וכשהסתובבתי, ראיתי את לילי מחזיקה לי את הכתף והיא צעקה לי "ניקול, מה קרה לך...ל..לא שמעת את ה...הצעקה המפחידה הזאת? למה את לא בורחת? למה את לא זזה??" היא גמגמה.
היא פחדה בדיוק כמוני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
