הבוקר הגיע ונורמה סטיבנסון התעוררה לפני כל אחד אחר בבית- אפילו לפני המשרתות- עסקים כרגיל. היא פיהקה וזחלה אל מחוץ לשמיכות החמות שכיסו אותה, נעלה את נעלי הבית המחממות שלה ושמה את חלוק המשי היקר שקנתה בביקור המשפחה האחרון בהולנד. היא ניגשה אל המראה הענקית שבחדר והביטה בעצמה. אישה קטנת קומה אך עם חיוך גדול ועיניים ירוקות יפיפיות הביטה בה בחזרה. היא חרצה לשון בתגובה לבבואתה - אבל זה לא חדש. היא תמיד הייתה ילדותית נורא- גם עכשיו כשהייתה כמעט בת 54. היא אספה את שיערה בקוקו רופף וחיזקה את הקשר בחלוק שלה. היא צעדה כמה צעדים אל כיוון הדלת, אך אז הסתובבה והביטה בבעלה הישן שנת ישרים- אנדרו, וחייכה חיוך קטן. היא חייכה כשראתה אותו היום בדיוק כמו כשחייכה למראהו כבר בפגישתם הראשונה בגלידרייה שבקצה הרחוב בו גרה עם הוריה בכל שנות ילדותה. הם יצאו יחדיו בתיכון ומאז לא נפרדו. כבר אז ידעה שתאהב אותו כל ימי חייה ואין דבר שיכול לשנות זאת. אפילו הקמטים החדשים שנוספו לו בשנים האחרונות לא פגמו בחזותו- הוא היה יפה תואר. נורמה נאנחה. היא יצאה מחדר השינה שלהם אל המטבח, שם ישבה כמו כל בוקר, על כוס קפה וסיגריה. למרות מצבם הכספי האמיד והמשרתות הרבות שהועסקו בביתם, נורמה לא שכחה איך עושים קפה. להפך! היא אף שמחה כאשר ניתנה לה הזדמנות לעשות דברים בעצמה.אחד הפחדים הכי גדולים שלה היה להפוך לאחת מהגברות הנפוחות האלה שבעליהן עושים עסקים עם אנדרו. נשים מסוג זה- ששופטות אדם לפי מספר הספרות של הסכום בחשבון הבנק שלו- עשו לנורמה בחילה. היא כיבתה את הסיגריה במאפרה ופנתה להסתכל על התמונות המשפחתיות אשר היו תלויות על המקרר בעזרת מגנטים שונים בצורות של פירות. התמונה הישנה ביותר הייתה של אנדרו ושלה אשר צולמה בביקור האחרון שלהם בבית הנופש שלהם לפני שבנם כריסטופר נולד. הייתה לה בתמונה זו בטן הריונית גדולה, ושניהם חייכו חיוכים גדולים ועיניהן היו מלאות בצחוק. היא העבירה בחיבה את ידה על בטנה. עוד תמונה בקרבה לזו האחרונה היא תמונה שלה בעודה מחזיקה את כריסטופר התינוק בידיה. כבר אז הוא היה ילד נפלא- כזה שלא עושה רעש, רגוע. הוא נשאר כזה אפילו היום- כשהוא בן 33, ויש לו חיים משל עצמו. למעשה, חשבה לעצמה נורמה, הוא מעולם לא הביא להם דבר מלבד נחת.. חוץ מאותה פעם, היומיים הנוראיים האלה..

נורמה התנערה מיד מהצמרמורת שהזיכרונות הביאו איתם. היא העבירה את מבטה מיד לתמונה אחרת- כדי לשכוח ממה שהתמונה האחרונה הביאה להכרתה. התמונה הבאה שתפסה את עיניה הייתה מחוברת למקרר עם בננה ענקית- וזו הייתה תמונה של כריסטופר בן ה-7, עם שיער ועיניים כמו שלה- אך מבנה גוף בנוי לתפארת כמו של אביו. נמשים על אפו הסולד וחיוך רחב, חיוך שאפיין אותו תמיד. בתמונה זו היה עם מדליית זהב ענקית על חזהו ומבט גאה בעיניו. היא נזכרה בתקופה שאחרי תחרות השחייה של בית הספר- אותה תחרות בה זכה במדליה הספציפית שבתמונה- שבועות שהוא הלך איתה לכל מקום, עד שאנדרו לקח אותה ותלה במסגרת- כדי שלא תלך לאיבוד באחד מן המשחקים של כריסטופר. נורמה הסיטה את מבטה והציצה במדליה שתלויה מעל המקרר.. תחושה חמימה של זיהוי עברה בה. היא עברה לתמונה הבאה, מרותקת מהזיכרונות והתחושות שהם מעלים. היא פלטה נחרת צחוק ומיהרה להשתיק את עצמה- את התמונה הבאה היא צילמה, וזאת גם ניתן לראות בבירור. האצבע שלה בצבצה מן הפינה השמאלית העליונה של התמונה. זאת היא לעולם לא תוכל להכחיש- צילום לא היה אחד מכישרונותיה. אבל מי שצולם בתמונה היה הסיבה לכך שהיא זכתה למקום של כבוד על מקרר המשפחה- אנדרו וכריסטופר, הפעם כבר בן 13- אך עם אותו חיוך- מתחבקים ומחזיקים דלי מלא דגים. הם חזרו ממסע דייג ולראשונה הצליחו לתפוס משהו. היא נזכרה איך היא הרגישה שרגע זה ראוי לתעד- ואיך היא גילתה לאחר שבוע שלמעשה הם עצרו בדרך חזרה וקנו את הדגים- כי בדייג שלהם הם לא תפסו כלום. היא עצמה את עיניה והשעינה את ראשה לאחור. הגברים שבחייה חשבה לעצמה בחיבה. כשחזרה להביט במקרר היא נתקלה בתמונה שהעלתה בה הרבה רגשות. חיוכה היפה נמחק לטובת פנים רציניות ומיוסרות. היא לעולם לא תשכח את השבוע שבו התמונה צולמה.. אחד השבועות הקריטיים ביותר בחייה. בתמונה היה מצולם תינוק, בן פחות מכמה ימים, חייכן וחסר שיניים. זה הוא התינוק אשר לפני  16 שנה - מצאה האומנת של כריסטופר דאז, על אסקופת ביתם. זה התינוק שבעלה והיא החליטו לגדל כשלהם. זה היה אדי.