http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=484929heCopyright 2026 דמבו ספרותי (:. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=484929http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=484929&blogcode=8008696<div align="right" dir="rtl">שלום לכולכם D: רציתי להגיד לכם תודה, על התמיכה בתגובות. אני יודעת שאני לא מעדכנת בתדירות כזאת גבוהה, ואני ממש מצטערת- אבל אני רוצה שכל פרק יצא מעולה ואני לא במצב כל כך טוב אז הכתיבה משקפת את זה. אני רוצה שכל פרק יכתב עם חשק ורצון ומוזה (עד כמה שזה פלצני) ולא כי אני מרגישה חובה. בדיוק בגלל זה פרק מגיע פעם ב.. כי אם אני אכתוב כל יום ואסבול אני פשוט אפרוש באמצע- ואני לא רוצה כי הפרטים של הסיפור סגורים אצלי בראש. אני רוצה לסיים את זה, אני רוצה להוכיח לעצמי שאני יכולה לסיים משהו שהתחלתי- והכי חשוב, אני רוצה שישאר לי משהו רגוע במציאות המטורפת שבה אני חיה. אתם מחזיקים את הראש שלי מעל למים, גם אם יש כולה 5 תגובות כל פרק. אני מקווה שפרק חדש יהיה מחר או ביום שני- ב"ה אם לא יהיה דבר שישנה לי את התוכניות.. תמשיכו להגיב, לפתח תיאוריות ואם יש לכם איזה פרו נחמד לתת ואין לכם למי- אני תמיד אשמח P: תודה רבה, המון תודה. תעשו מנוי ותמשיכו להתעדכן- אני מבטיחה שאני אסיים את הסיפור. אם בכל השאר אני נכנעת בגלל שאין לי מוטיבציה, כי זה רק בשביל עצמי, לפחות פה יש לי אתכם (: אוהבת 3&gt; <</div>Sat, 24 Nov 2007 16:40:00 +0200uroren@walla.com (דמבו ספרותי (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=484929&blogcode=8008696http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=484929&blog=8008696http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=484929&blogcode=7936306<div align="right" dir="rtl">ובכן, פרק חדש- אחרי הרבה מאוד זמן (סליחה ^^") אבל לפני, כמה דברים: # הרשימה של הביקורות הודחה עקב מיעוט בSMSים- משמע, התעצלתי והיא הייתה קצת קשה לי אז היא בוטלה. לא נורא-אני מנסה לעבוד על אפשרות חדשה. בנתיים- רק רציתי להודות לכל אלה ששיתפו פעולה! באמת תודה רבה 3&gt; # מכאן והלאה הסיפור נכנס להילוך גבוה- כלומר, כל תיאוריה, ניחוש או שאלה שיש לכם לגבי ההמשך- משמעותיים מאוד בשבילי בגלל שהם בעצם יראו לי אם אני מצליחה לכוון אותו לאן שאני רוצה. התגובות פתוחות רק בשבילכם P: תהנו(?) ^^ היא ישבה בחדר המנהלת והסתכלה</div>Fri, 16 Nov 2007 18:36:00 +0200uroren@walla.com (דמבו ספרותי (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=484929&blogcode=7936306http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=484929&blog=7936306http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=484929&blogcode=7849366<div align="right" dir="rtl">כמו שאתם יכולים לראות, יש רשימה בצד בשם "הביקורת". אני מעוניינת לרשום אתכם+קישור לבלוגכם- אם אתם מעוניינים לרשום בתגובה, ביקורת (לא חייב רעה אגב. אפילו עדיף טובה) על הסיפור, הבלוג, הכותבת (P: ) וכאלה. תגיבו בפרק זה- תכתבו שאתם נותנים ביקורת- ואני אוסיף אתכם לרשימה D: ברור שגם לינקוק אצלכם יהיה נחמד- אבל אני לא לוחצת P: קאפיש? ^^ אם כך- קדימה ^^ </div>Tue, 06 Nov 2007 09:26:00 +0200uroren@walla.com (דמבו ספרותי (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=484929&blogcode=7849366http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=484929&blog=7849366http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=484929&blogcode=7842824<div align="right" dir="rtl">ההתארגנות שלהם הייתה בשיאה. הדוחק שבו התנהלו העניינים העיק עליהם ונתן להם זמן תמרון מועט ותחושת מועקה גדולה- נותרה להם חצי שעה לצאת אל האירוע הגדול שארגנה החברה של אנדרו. נורמה לא אהבה את הרעיון של בילוי במחיצת עמיתו של אנדרו לעבודה ונשותיהן- במיוחד עכשיו כשזה אומר לעזוב את אדי בבית, והוא כל כך קטן. אבל אנדרו חייב להגיע עם אשתו ובנו- מעמד המנהל מחייב אותו לכך. היא אפילו לא ידעה מה האירוע מציין- כלומר, נאמרה לה הסיבה מספר פעמים- אך שוב ושוב היא שכחה. פשוט פרח מראשה- כשלא אכפת לך ממשהו, אתה לא מקדיש לו הרבה מחשבה. "אימא, האם ראית במקרה את העניבה השחורה שלי?" כריסטופר נכנס לחדרה של אימו בחולצה לבנה ארוכה כשעל ידו תלוי מקטורן שחור ומכובד, ועל פניו הבעה של חוסר אונים מוחלט. "אם נאחר בגללי, אבא בוודאי לא ישכח לי את זה הרבה זמן!" היא צחקה למראה בנה הלחוץ והושיטה לו עניבה מהמגירה התחתונה בארון הבגדים המשותף של בעלה ושלה. "זו תתאים גם כן- שלא תיווצר טרגדיה נוראית וחלילה נאחר בגללך". הוא חייך אליה את חיוכו המתוק. היא אהבה את החיוך שלו כל כך- הרבה זמן הוא לא חייך ככה, אבל מאז שאדי הגיע החיוך כמעט</div>Mon, 05 Nov 2007 14:23:00 +0200uroren@walla.com (דמבו ספרותי (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=484929&blogcode=7842824http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=484929&blog=7842824http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=484929&blogcode=7837168<div align="right" dir="rtl">ותודה לדקל הפגזי שעיצב D: מוכשר ^^ פרק חדש בתקווה גדולה מחר (: שימו לב- נתתי שמות לפרקים שיצאו כבר, ומעכשיו לכל פרק יהיה שם. המספר המתוכנן של הפרקים הוא 20.. אבל בעצם 22- כי הפרק האחרון יהיה בשני חלקים ואפילוג ^^ תיכנסו מחר- כמעט בטוח שאני אעדכן בגלל שהעיצוב החדש והיפה עשה לי חשק (: ובנימה חביבה זו- למה אתם חושבים שאדי מסתיר את הזוגיות שלו עם אשלי? תגיבו את הדעה שלכם (: תודה שקראתם P: </div>Sun, 04 Nov 2007 19:31:00 +0200uroren@walla.com (דמבו ספרותי (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=484929&blogcode=7837168http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=484929&blog=7837168http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=484929&blogcode=7814182<div align="right" dir="rtl">סליחה, סליחה סליחה סליחה סליחה!!!!! &gt;&lt;" מקווה שתהנו ^^" (היה לי מחסום כתיבה.. מקווה לעדכן יותר D: ) ~.~.~ הוא רץ, מלא בהלה- היסטרי לחלוטין. איך הוא הצליח לשכוח? הוא הרגיש כאילו יד חדרה דרך חזהו ולפתה את ליבו. הוא נפגש עם אשלי שוב, במקום הקבוע שלהם. כשהתחילו במנהג הזה הוא שיקר ואמר כי יש לו מבחן גדול ללמוד אליו- נשאר בבית הספר והכל בלי לעורר חשדות. אבל ככל שנשאר ללמוד יותר כך התחילו לחשוד בביתו של אדי כי אולי משהו לא כשורה במעשיו. הוא אף פעם לא היה הטיפוס הלמדן- ולכן זו הייתה הפתעה גדולה שבזמן האחרון החל להישאר כמעט כל יום אחרי בית הספר בספרייה. כשהבין שחושדים בו הוא ניסה לשמור על פרופיל נמוך ולהגיע הביתה בזמן- אשלי אמרה לו שזה בסדר מבחינתה שהם ימצאו דרך אחרת להיפגש בלי שיצטרך להסתכן ולשקר למשפחתו. אבל היום.. הוא לא יכל להתאפק. הוא העביר לה פתק בזמן שיעור היסטוריה, ובו היה כתוב 'במקום הקבוע, אחרי הצלצול של השיעור האחרון'. היא קיבלה אותו, והוא ראה שהיא קראה את מה שכתב. היא הגניבה אליו חיוך וחזרה לכתוב את אשר המורה הזקנה הכתיבה. שאר היום היה כמו נצח. כשסוף סוף הגיע הצלצול שהודיע</div>Thu, 01 Nov 2007 23:15:00 +0200uroren@walla.com (דמבו ספרותי (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=484929&blogcode=7814182http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=484929&blog=7814182http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=484929&blogcode=7748459<div align="right" dir="rtl">הם הביטו בהם, מבולבלים כהוגן- מנסים להבין. "גברת סטיבנסון, אני לא חושבת שהבנתי כראוי את דברייך" אמרה סנדרה. כל העובדים של המשפחה עמדו במטבח- המשרתות, הנהג, הגנן וסנדרה האומנת כמובן- ניסו לעכל את הבשורה של זוג האדונים שלהם. "אם כך אחזור עליהם שוב. אתמול בערב- כפי שידוע לחלקכם, הניחו על אסקופת הבית תינוק בן מספר שעות- נטשו אותו. לכן, החלטנו אנדרו ואני לגדל אותו כבן שלנו. מהיום- הבן הצעיר במשפחה הוא אדי סטיבנסון, ואין להתייחס אליו בשום צורה אחרת." נורמה נשמעה תקיפה אך סמכותית- והיא לא יכלה שלא. לא עלה בדעתה אפילו האפשרות שיפלו את אדי לרעה משום שהוא אינה בנה האמיתי. בלילה שעבר- כשהחליטה כי תיקח את העולל הקטן תחת חסותה, היא נתנה לו חיים חדשים. אנדרו והיא דיברו על כך- הם לא ישנו כל הלילה. הם החליטו כי יגדלו את אדי כשלהם ולא יספרו לו את דבר נטישתו. היא עצמה האמינה כי ידיעת דבר כזה יכולה לפגוע עמוקות בהערכה העצמית של ילד- ובתחושת השייכות שלו למשפחה. כשסיפרו על כך בבוקר לכריסטופר הוא הפגין הסתייגות קלה, אך קיבל את החלטתם בהבנה. לאחר שדיברו איתו היא השאירה את אדי בידיו ויצאה יחד עם אנדרו וכמה מה</div>Wed, 24 Oct 2007 17:52:00 +0200uroren@walla.com (דמבו ספרותי (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=484929&blogcode=7748459http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=484929&blog=7748459http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=484929&blogcode=7741012<div align="right" dir="rtl">נורמה ישבה לבדה בסלון וחיכתה שאנדרו יחזור מהמשרד יחד עם כריסטופר. כריסטופר חזר לגור יחד איתם לפני כמה חודשים- מאז שסיים את ההשתלמות שלו. כאשר סיים הודיע להם במכתב כי בכוונתו לחזור ולהתחיל לעבוד תחת אנדרו בחברה שלו- לרשת את העסק. שלושה ימים שאנדרו הלך בבית כטווס- ניפח את חזהו ודיבר על חזרתו המשוערת של בנם בכל רגע פנוי שניתן לו. אבל הוא לא היה היחיד שהתרגש. כל תושבי הבית ציפו לשובו של הגבר הצעיר שכה אהבו. המשרתות הזקנות שזכרו אותו מילדותו, המשרתות הצעירות ששמעו כה רבות עליו מהמשרתות הזקנות, הנהג הוותיק של המשפחה- ג'ורג', אשר תמיד היה מנהל שיחות מרתקות עם כריסטופר כשהיה מסיע אותו לאימונים. זה היה סוג של זמן איכות לא מסוכם ששניהם ניצלו כדי לנהל שיחות על כל נושא שבעולם- וכריסטופר הצעיר הרי היה כה אדיב- הוא היה שותף מצוין לשיחה. כולם- התרגשו עד מאוד, אבל התרגשותם לא השתוותה אפילו בחצי- להתרגשות הרבה של אדי לרגל חזרתו של אחיו הבכור. אדי כבר היה כמעט בן 16 כשהמכתב הגיע- אבל ברגע שקרא אותו הוא חזר להיות בן 5. בן ה5 שהיה מדבר רק על אחיו. בן ה5 שהיה מתגאה בפני הוריו שהוא דומה לאחיו. בן ה5 הזה, שה</div>Tue, 23 Oct 2007 18:02:00 +0200uroren@walla.com (דמבו ספרותי (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=484929&blogcode=7741012http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=484929&blog=7741012http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=484929&blogcode=7732475<div align="right" dir="rtl">רציתי להגיד תודה על התגובות בפרק הקודם, זה מעודד אותי להמשיך לכתוב- ומדרבן אותי להאריך את הפרקים ולשפר אותם. תמשיכו לקרוא, להגיב ולהנות (אני מקווה P: ) ואני אמשיך לעדכן כמעט כל יום (בלי נדר) ולחשוב על התפתחויות חדשות (: ועכשיו- חדל חפירות! הפרק של היום D: זה היה עוד ערב נעים בבית משפחת סטיבנסון. נורמה ואנדרו ישבו יחדיו בסלון הבית מול האח המחממת כל כך בימי חורף אלה. כריסטופר- בנם יחידם שהה באותו זמן בחדרו אשר בקומה העליונה. הוא היה מקור גאוותם- ילד מוצלח מכל הבחינות. בכל האירועים החברתיים הם יכלו רק לספר על הישגיו בבית הספר, על זכיותיו בתחרויות ספורט ועל סוכני הדוגמנות שרצו לקחת אותו להיות דוגמן מסלול. באמת הצלחה. גם העובדה שחברה לא הייתה לו, לא פגמה בכלל ברושם שנתן כשהסתכלו עליו- גבר צעיר, שרמנטי ובוגר. זה היה לא מזמן שחגגו לו יום הולדת 17, ועתידו לא יכל להיראות ורוד יותר. "יקירי," הרימה נורמה את ראשה מן העיתון שהיה מונח על ברכיה- "לדעתך יהיה לנו זמן הקיץ לבקר בבית הנופש הישן?". אנדרו הביט בה כאילו רק באותה שנייה הבחין שהיא בחדר- הוא היה כל כך מרוכז</div>Mon, 22 Oct 2007 17:22:00 +0200uroren@walla.com (דמבו ספרותי (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=484929&blogcode=7732475http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=484929&blog=7732475http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=484929&blogcode=7725152<div align="right" dir="rtl">הבוקר הגיע ונורמה סטיבנסון התעוררה לפני כל אחד אחר בבית- אפילו לפני המשרתות- עסקים כרגיל. היא פיהקה וזחלה אל מחוץ לשמיכות החמות שכיסו אותה, נעלה את נעלי הבית המחממות שלה ושמה את חלוק המשי היקר שקנתה בביקור המשפחה האחרון בהולנד. היא ניגשה אל המראה הענקית שבחדר והביטה בעצמה. אישה קטנת קומה אך עם חיוך גדול ועיניים ירוקות יפיפיות הביטה בה בחזרה. היא חרצה לשון בתגובה לבבואתה - אבל זה לא חדש. היא תמיד הייתה ילדותית נורא- גם עכשיו כשהייתה כמעט בת 54. היא אספה את שיערה בקוקו רופף וחיזקה את הקשר בחלוק שלה. היא צעדה כמה צעדים אל כיוון הדלת, אך אז הסתובבה והביטה בבעלה הישן שנת ישרים- אנדרו, וחייכה חיוך קטן. היא חייכה כשראתה אותו היום בדיוק כמו כשחייכה למראהו כבר בפגישתם הראשונה בגלידרייה שבקצה הרחוב בו גרה עם הוריה בכל שנות ילדותה. הם יצאו יחדיו בתיכון ומאז לא נפרדו. כבר אז ידעה שתאהב אותו כל ימי חייה ואין דבר שיכול לשנות זאת. אפילו הקמטים החדשים שנוספו לו בשנים האחרונות לא פגמו בחזותו- הוא היה יפה תואר. נורמה נאנחה. היא יצאה מחדר השינה שלהם אל המטבח, שם ישבה כמו כל בוקר, על כוס קפה וסיגריה. למרו</div>Sun, 21 Oct 2007 18:55:00 +0200uroren@walla.com (דמבו ספרותי (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=484929&blogcode=7725152http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=484929&blog=7725152