| 5/2009
~פרק 81~
=פרק 81=
אני:"בעצם, יודע מה..עזוב..לא משנה." במחשבה שניה, החלטתי שלא לשאול אותו..זה עוד לא הזמן, עוד לא..הרגע.
תומר:"דיי נו,אני שונא כשעושים לי את זה."
אני:"את מה?"
תומר:"יש תמיד את המעצבנים האלה שאומרים,ואי אחייי..אני חייב להגיד לך משהו.
ואז פתאום "לא משנה!!", זה כזה מרגיז..אררר."
אני:"אז השמן טוען עכשיו שאני מרגיזה?"
תומר:"האע, כן?"
אני:"בטוח?"
תומר:"האע, כן?"
אני:"אע..בסדר. אין בעיות." חייכתי, והסתובבתי לצד.
תומר:"דיי נו יא נפגעת."
אני:"לך חפש לך מרגיזה אחרת!"
תומר:"עכשיו את באמת מרגיזה,מקודם אני סתם הדגמתי..ולקחת קשה." צחק.
אני:"גם אני צוחקת עכשיו..אתה סתם לוקח קשה."
תומר:"בבבבבואיי לכאן.." משך אותי עליו ונקרענו מצחוק תוך כדיי.
-
השעה כבר..11 בלילה בערך, ויונתן לא דיבר עם שאנון מאז המקרה בבצפר,עם אליס.
הוא החליט להרים אלייה טלפון, בכל זאת..היא חברה שלו, כביכול. והוא כגבר..או לפחות תופס מעצמו כזה,
לא יכול להשאיר אותה מצוברחת. הוא החליט להתקשר ולעודד אותה קצת..
שזה בסך הכל נסטי..שהכל יורד במקלחת..ושאליס סתם ירדה מהפסים,והוא עוד ידבר איתה על זה. שוב.
יונתן:"נו,נרגעת?" שאל ברגע שענתה.
שאנון:"טוב שנזכרת..רגע, אני אסתכל מה השעה..המ, 23:22?! טוב שלא לקח לך עשרים שנה להתקשר."
יונתן:"את עדיין כועסת עליי?"
שאנון:"אלא מה?! אתה חבר שלי,אתה אמור להגן עליי, היית צריך לדפוק לה איזה כאפה שם.."
יונתן:"את יודעת אבל שאני לא יכול לעשות את זה.."
שאנון:"למה לא? כי הייתם חברים? אז סואו פאקינג וואט!!!1 זה נגמר,איטטטס אווווובר. דיי חאלס.
צאו מהסרט הבכאילו רומנטי, הבכאילו אהבה ראשונה וכל החרטא הזאת.....יאללה כבר, אוף."
יונתן:"את יודעת,כשהכרתי אותך..בחיים לא חשבתי שבמהלך השנה תעברי כזה..שינוי....ק..קיצוני!" אמר,ועדיין היה בהלם מהדיבור שלה.
שאנון:"מה רע בשינוי שלי?"
יונתן:"לא יודע,זה לא מוצא חן בעיניי כ"כ האמת.."
שאנון:"מה הבעיה?"
יונתן:"זה כל כך נמוך..לדבר ככה, את יודעת למה אני מתכוון...רק....נו, אוף לא יודע אפילו איך לתאר לך את זה.
רק כונפות בשוק מדברות ככה..את מבינה אותי? ואת כחברה שלי,לא מתאים לי שתדברי ככה."
שאנון:"ומה קרה פתאום שאתה מדבר בשפה גבוהה מר אינשטיין?"
יונתן:"מה?"
שאנון:"עזוב..בכל מקרה...אני עדיין כועסת עלייך."
יונתן:"מה אני יכול לעשות שתרגישי יותר טוב?"
שאנון:"לבקש סליחה."
יונתן:"אמרתי כבר שאני מצטער, לא?"
שאנון:"ל...לא, לא שזכור לי לפחות!!" תקפה.
יונתן:"אני מצטער."
שאנון:"תגיד סליחה, לא מצטער.."
יונתן:"סליחה." ובלב כעס על כמה שהיא קטנונית ומעצבנת.
שאנון:"יופי"
יונתן:"נרגעת? זה מקובל עלייך?"
שאנון:"שוב אתה מתחיל!?" ואז רק ירד לו האסימון, שאנון בסה"כ..פשרה.
הוא כ"כ שנא לריב איתה, זה דפק לו את כל המצב רוח, והרצון להשאר איתה.
שאנון:"בכלללל מקרה..." אמרה אחרי שקלטה שהוא שותק כבר דקה בערך.."איך שחזרתי הביתה,ישר התקלחתי.."
יונתן:"איך היה?"
שאנון:"המה?"
יונתן:"המקלחת!"
שאנון:"האע,סבבה...כל המקלחת נסטי.." צחקה. "ועכשיו השיער שלי מה זה מגעיל..איזה באסה."
יונתן:"ממתי השיער שלך מעניין אותך כל כך?"
שאנון:"לכל בחורה השיער שלה חשוב לה.."
יונתן:"פעם בכלל לא היה אכפת לך מהמראה החיצוני שלך...ופתאום לא יודע,
את מתארגנת שעתיים בבוקר,מתאפרת פתאום....שמעי,אם את מנסה להרשים אותי..אז אין צורך כבר."
שאנון:"טחחח לא!!"..."אני סתם רוצה שחברים שלך יחשבו שאני נראת טוב.."
יונתן:"העיקר שאת נראת טוב בעיניי, לא?"
שאנון:"נמרוד כבר זרק פעם הערה על זה שאני נראת רע רצח.."
יונתן:"דמיינת.." ובלב שוב חשב על כמה שהיא מציקה שהיא מנסה לסחוט מחמאות.
שאנון:"בקיצור, מה עושים היום?"
יונתן:"הולכים לישון?"
שאנון:"אני באה אלייך.."
יונתן:"אע.......בואי.."
שאנון:"טוב,עוד עשרים דקות אני אצלך.."
הם ניתקו את השיחה אחרי מס' שניות, ויונתן נאנח וצנח למיטה.
כל כך לא היה לו כח אלייה עכשיו, הוא היה כ"כ עייף..הוא רק רצה..לישון טוב.
בלי כל החפירות של שאנון עכשיו, בלי הניסיונות לפעם הראשונה ששאנון כ"כ משותקקת אלייה, בלעדייה..בקיצור.
-
חזרתי הביתה מחוייכת מהרגיל, ואמרתי לעצמי..כמה שהחיים טובים.
די צימררה אותי המחשבה שהייתי דבוקה לריצפה במשך החודשיים האחרונים,ולא הצלחתי להרים את עצמי פשוט.
אולי זה מה שנקרא דיכאון קליני, מזל שלפחות עם הסיגריות הפסקתי. זה היה כזה לא..נחוץ.
ועכשיו, רק בגלל בחור מסויים אחד, אני מרגישה כל כך טוב..כל כך שמחה, כל כך שלמה....עם עצמי, עם החיים.
עם השריטות על הגוף שלי, עם כל הפגיעות הפיזיות האלה. אם זה מה שהייתי צריכה לעבור בשביל לקבל את הבחור החדש,
אני אגיד שוב...ושוב..ושוב...למה לא:)?
אפילו שיונתן לא בחיים שלי כבר, אפילו שהמשפחה שלי מפורקת חבל על הזמן, ואפילו..שאפילו. טוב לי, שוב.
הורדתי את בגדיי במהירות, ובאתי להכנס למקלחת. במחשבה שניה, יצאתי ממנה ונכנסתי למיטה..לבושה בכותונת הלילה הסגולה.
לא רציתי לשטוף מגופי את המגע שלו,את הנשיקות שלו,את הליטופים והחיבוקים שלו..היה לי טוב עם זה. לא הפסקתי לחייך.
נכנסתי מתחת לשמיכת הפוך הגדולה, כן..גם בקיץ,כמה מפתיע..אני ישנה עם שמיכת פוך ענקית. כשמתרגלים..אז מתרגלים.
הבטתי בשעון, והשעה הייתה 3 בלילה בערך. שיחזרתי בראשי את כל הלילה הנפלא הזה..בניסיון עשירי נואש לעצום לפחות עין.
הבטתי בתקרה בחוסר אונים מוחלט, ולרגע יונתן קפץ לי לראש.
ניסיתי להאחז בכל הכוחות האפשריים שלי, ולהפסיק לחשוב עליו. להפסיק לדמיין את פניו עכשיו, לשכוח..את השם שלו.
את הקיום שלו, את..כל הזכרונות הטובים.
ואז באה הדילמה המטומטמת, יונתן או..תומר? איפה ההתלבטות בכלל?!
אני ויונתן - אין מצב שבעולם פשוט. לא עוד, לא שוב. בחיים - לא.
הטמבל הזה עוד העז לומר לי היום שירדתי מהפסים, מי הוא בכלל. מה אני צריכה את הדבר הזה שנקרא 'יונתן' בחיים שלי,
יש לי עכשיו מישהו..חדש. או לפחות,יהיה.
-
מור קמה לבוקר חדש, אחרי הלילה הנפלא שהיה לה עם דילן.
הם ישבו בפיטפוט, וחגגו 10 חודשים יחד. הם ישבו על הארוחה הרגילה,החרושה שהם מזמינים בכל מסעדה כי מור מכורה,
פסטה ברוטב שמנת פטריות.
דילן כל הלילה טען שהיא משוגעת שהיא מסוגלת לאכול פסטה כל יום..צהריים וערב.
אחרי שצחצחה שיניים ושטפה את פנייה היא התיישבה במחשב והתחברה לאיסיקיו, עם קפה ביד ובוב מארלי ברקע.
מור: בוקקקקר!:-*
דילן: בוקר טוב יפה שלי (:
מור: נו, איך היה לך אתמול?
דילן: היה ממש טוב.. לא?
מור: כן, נהנתי חבל על הזמן. אתה קולט שאנחנו 10 חודשים יחד, יאו!
דילן: תכלס, עם כמה שרבנו..זה באמת די מפתיע שאנחנו עדיין יחד.
מור: מה אני אעשה שניצן לפעמים הייתה בעדיפות ראשונה אצלך?
דילן: דיי, את שוב מתחילה!!?
מור: לא,עזוב לא יודעת מה יש לי.
דילן: חוץ מזה,שכחת את עניין הסמים? השתייה? הסיגריות? הבגדיות??? אז תעשי לי טובה!
מור: יודע מה??
דילן: ?
מור: שלא תעז לפנות אלי עכשיו, אני לא מאמינה שאתה אומר לי את זה עכשיו!
דילן: מה הבעיה?
מור: מה הבעיה? אתה בדיוק הבעיה בקשר הזה, טוב??!
דילן: דיי נו מה זה העצבים האלה על הבוקר, תשתי קפה או משהו..
מור: יש לי כבר אחד ביד. ואני מקווה שאתה לא רוצה אותו על הראש שלך, כמו הנסטי על הראש של שאנון.
דילן: את רוצה לריב ?
מור: זה לא יפתיע אותי אם נריב עכשיו
דילן: את יודעת, לפעמים נשבר לי הזין ממך בה'..לא יודע מה נסגר איתך כבר.
מור: מה, את רציני?=\
דילן: עזבי,אין לי כח לנהל איתך את השיחה הזאת..את ילדה קטנה. תתבגרי כבר.
מור: טוב......
דילן: להתראות.
מור לחצה על האיקס למעלה בעצבים, ולא התרגשה יותר מידי מהריב שלהם. בשבילה זה כבר שיגרה.
אבל לאחר כמה דקות קראה את השיחה שוב..בהיסטוריה,
"את יודעת, לפעמים נשבר לי הזין ממך בה'..לא יודע מה נסגר איתך כבר.."
דילן, בחיים לא דיבר אלייה ככה. ולרגע עברה בראשה המחשבה.......יש מצב, שזה, הס..וף שלנו?
הוא תמיד העדיף לשתוק,לתקן,ופתאום הוא יוצא עליה..? מה קורה כאן,לעזאזל.
-
אחרי לילה חסר שינה,כמעט. דיברתי עם תום בפלאפון,שדאג "להעיר" אותי ב 9 בבוקר,
ולהזמין אותי לבית קפה.
מה נסגר עם הבן אדם? למי יש כח לקום בתשע בבוקר,להתארגן,וללכת לבית קפה? רק לזקנים.
מובן שישר עניתי בשלילה. והחזרתי את הפלאפון מתחת לכרית.
ואז הבנתי,שזו לא העייפות שמשפיעה עליי..זה הפחד שירצה אותי שוב פעם מחדש.
ואז אני תוהה באיזה סרט אני נמצאת. אומנם תום אהב אותי,
אבל מה נכנס לי לראש שבכל פעם שרק אחייך או אוציא פיפס מהפה שלי,הוא יתאהב בי מחדש.
הוצאתי את הפלאפון שהיה מתחת לכרית, וכתבתי לו שיתחיל להתארגן,ועוד חצי שעה נפגש.
יאללה, צריך להתגבר על הפחד הלא מוסבר הזה..הפחד שחי בסרט. צחקקתי לעצמי, וקמתי מהמיטה.
אני כזו מטומטמת לפעמים.
בדרך לבית קפה, מור כבר הספיקה להתבכיין לי בטלפון שהיא רבה עם דילן,ואני הרגעתי אותה שוב ושוב, שיהיה בסדר.
שזה לא הסוף. שהוא סתם רק התעצבן. הרבה אנשים קמים עצבניים בבוקר,כנראה שהוא אחד מהם.
הרגעתי אותה לגמריי, ונכנסתי לבית הקפה..להפגש עם תום.
-
מור אומנם לא הייתה במחשב, אבל דילן שלח לה כמה הודעות...חשובות.
שכל בחורה נורמלית..לא הייתה שמחה לקרוא.
למה הכל מהתפך ככה פתאום?
-
לקראת הערב, כשאני צופה בטלוויזיה..עם אמא. כמה מפתיע.
יונתן דפק בדלת, ואמא פתחה לו. הייתי בשוק מעצם הנוכחות שלו בבית שלי.
המשכתי לצפות בסרט הסופר משעמם, והוא עמד שם..והסתכל עליי. אמא הסתכלה על שניינו ועיקמה את פרצופה,
דבורה:"אני...כבר חוזרת." אמרה,ועלתה במהירות לחדרה. כנראה שהיא הבינה שאנחנו צריכים לדבר,
בעצם הוא צריך. אני לא צריכה ממנו כלום כבר. שידבר לקיר.
יונתן:"אני רוצה לדבר איתך.."
אני:"אמא!! אני רעבה..תכיני לי משהו!" צעקתי לה,בתקווה שתענה..אבל היא לא תענה.
יונתן:"אני רציני.."
אני:"אועה!"
יונתן:"דיי,תפסיקי עם הציניות..זה לא מתאים לך."
אני:"טוב.."
יונתן:"באתי לדבר על שאנון."
אני:"אתה תעמוד עוד הרבה זמן..?" הוא התיישב על הספה השניה..והסיט את שיערו הארוך לאחור.
יונתן:"בכל מקרה..שאנון, היא די פגועה ממך."
אני:"שיהיה לה לבריאות."
יונתן:"אני רוצה שתצטערי על מה שעשית. הגזמת."
אני:"אם באתָ בשביל זה,אתה יכול לעוף..כבר עכשיו אני אומרת לך."
יונתן:"את יודעת ליס,אני לא יודע מה אני עושה פה בתכלס.."
אני:"אולי כבר תסגר על עצמך???"
יונתן:"אני באתי לבקש ממך שתבקשי ממנה סליחה, כשאני בתכלס צריך לבקש ממך.
למרות שאני מרגיש מחוייב אליה, מחובתי כחבר שלה..לבקש ממך את זה...לא?"
אני:"סיימת?"
יונתן:"עזבי,ידעתי שזה לא יעבוד..השיחה הזאת. פשוט קחי את זה, ותקראי אחרי שאני אלך כבר..
או מתי שתרגישי מוכנה..זה יסביר לך הר..בה דברים." הוא הושיט לי מכתב במעטפה לבנה, מה זה לעזאזל המכתב הזה עכשיו.
יונתן:"שיהיה לך לילה טוב.."
אני:"ב..ביי...." אמרתי בהיסוס..והבטתי במכתב..המוזר שהוא הרגע נתן לי.
כיביתי את הטלוויזיה, ופתחתי את המעטפה.....
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
