http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482719heCopyright 2026 Alice(:. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482719http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482719&blogcode=11103900<div align="right" dir="rtl">=פרק 83 = הקול הזה, בראש, לא עזב אותי. כיביתי את הסיגריה על הברזלים ,וברגע אחד פשוט..הכל נכבה. לא רואה כלום,לא שומעת כלום, לא מרגישה...כלום. -פקחתי את עיניי, והדבר הראשון שראיתי,ושסינוור אותי כל כך,היה קיר..לבן. יותר מידי לבן אם אתם שואלים אותי.הסתכלתי סביב, והבנתי שאני נמצאת בבית חולים. מה...לעזאזל? כאב לי הראש כל כך. הבטתי בתיקרה דקות..או שעות, אני לא בדיוק יודעת. כשלפתע הופיעה אחות.. ניסיתי לקרוא את שמה על התג הקטן שהיה על חולצתה, אבל לא הצלחתי..ראיתי די מטושטש. שיפשפתי את עיניי.אני:"מה..מה את עושה? את יכולה להסביר לי מה קרה?" שאלתי ברגע שהיא התחילה להתעסק עם המכונה שליידי. זה הלחיץ אותי קצת.אחות:"אל תדאגי, אני מירי. הכל בסדר. עוד מעט תבוא פסיכולוגית ותדבר איתך."אני:"פסיכולוגית? מה פסיכולוגית? איפה אמא שלי?" אחות:"הפסיכולוגית בדרך לכאן..היא תדבר איתך,תסביר לך הכל." אמרה במהירות והלכה. לא הבנתי מה לעזאזל קורה.אני רק זוכרת שהייתי במרפסת ועישנתי סיגריה. או שתיים.לא זכור לי ש...ניסיתי להתאבד. אני לא קפצתי מהמרפסת. עם כמה שאני דפוקה בשכל, והראש שלי לא פועל נכון..צריך יותר מידי אומץ בשבי</div>Tue, 28 Jul 2009 15:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (Alice(:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482719&blogcode=11103900http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482719&blog=11103900http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482719&blogcode=11002872<div align="right" dir="rtl">=פרק 82=כיביתי את הטלוויזיה, ופתחתי את המעטפה...ואז סגרתי אותה. ואז שוב פתחתי...והידיים רעדו לי. מה כבר הוא יכול לכתוב לי..? תהיתי לעצמי.הוא אמר שזה ייתן לי הרבה מאד תשובות. פחדתי כל כך. זה הזכיר לי פתאום את מכתבי האהבה שלו, שברגע שהייתי מקבלת ממנו מעטפה,הייתי בלי לחשוב פעמיים פותחת אותה..וקוראת את המכתב. עשרות פעמים.ומה אם המכתב הזה רק יבאס אותי עוד יותר...? מה אם הוא יכניס אותי שוב לדיכאון..? מה אם פתאום....ארצה אותו שוב..ואגלה שהרגשות עדיין קיימים ושבסה"כ הדחקתי אותם במשך 3 חודשים. הוא אמר שאפתח אותה כשאהיה מוכנה, והאמת שאני לא מוכנה בכלל. החלטתי לחכות. החזרתי את המכתב למעטפה, ושמתי על השולחן שבסלון. -~כעבור שבוע~ מור ודילן, לא דיברו מאז. האגו המנופח שלהם לא מאפשר להם. מדיי ערב,אני ומור היינו יושבות אחת אצל השנייה ומדברות על החיים.נזכרות בכל פרט ופרט קטן בחיים שלנו מהזמן שאנחנו מכירות, ומנתחות את המצבים שוב ושוב. מור אמרה לי ששוכחים יותר מהר, כשאת לא רואה את הבן אדם יותר, "רחוק מהעין,רחוק מהלב."וזה כל כך נכון. אני שמחה שאני מתגייסת עוד מעט, ושזו השנה האחרונה..אני לא אראה אותו יותר.ב</div>Fri, 26 Jun 2009 20:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (Alice(:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482719&blogcode=11002872http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482719&blog=11002872http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482719&blogcode=10898942<div align="right" dir="rtl">=פרק 81=אני:"בעצם, יודע מה..עזוב..לא משנה." במחשבה שניה, החלטתי שלא לשאול אותו..זה עוד לא הזמן, עוד לא..הרגע.תומר:"דיי נו,אני שונא כשעושים לי את זה."אני:"את מה?"תומר:"יש תמיד את המעצבנים האלה שאומרים,ואי אחייי..אני חייב להגיד לך משהו. ואז פתאום "לא משנה!!", זה כזה מרגיז..אררר."אני:"אז השמן טוען עכשיו שאני מרגיזה?" תומר:"האע, כן?"אני:"בטוח?"תומר:"האע, כן?"אני:"אע..בסדר. אין בעיות." חייכתי, והסתובבתי לצד. תומר:"דיי נו יא נפגעת."אני:"לך חפש לך מרגיזה אחרת!"תומר:"עכשיו את באמת מרגיזה,מקודם אני סתם הדגמתי..ולקחת קשה." צחק.אני:"גם אני צוחקת עכשיו..אתה סתם לוקח קשה."תומר:"בבבבבואיי לכאן.." משך אותי עליו ונקרענו מצחוק תוך כדיי.-השעה כבר..11 בלילה בערך, ויונתן לא דיבר עם שאנון מאז המקרה בבצפר,עם אליס.הוא החליט להרים אלייה טלפון, בכל זאת..היא חברה שלו, כביכול. והוא כגבר..או לפחות תופס מעצמו כזה,לא יכול להשאיר אותה מצוברחת. הוא החליט להתקשר ולעודד אותה קצת..שזה בסך הכל נסטי..שהכל יורד במקלחת..ושאליס סתם ירדה מהפסים,והוא עוד ידבר איתה על זה. שוב.יונתן:"נו,נרגעת?" שאל ברגע שענתה.שאנון:"טוב שנזכרת..</div>Thu, 28 May 2009 01:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (Alice(:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482719&blogcode=10898942http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482719&blog=10898942http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482719&blogcode=10894703<div align="right" dir="rtl">לפני שאני שמה את הפרק, אני מצטערת על כל העיכוב הזה.היו לי 2 בגרויות בזמן שלא עדכנתי, וחזרות של חודש וחצי לטקס סיום,שד"א היה מעולה בסוף!:)וחלק מהמגיבים, כנסו לפרופורציות..לא צריך לרדת לרמה כ"כ נמוכה, זה בסה"כ סיפור..שאני כותבת בתור תחביב -בלבד-, אני לא מכונת כתיבה של אף אחד, מצטערת. ולכל שאר המגיבים המקסימים שאוהבים את הסיפור ותמיד מגיבים ותומכים,תודה רבה לכם:) אני הכי מעריכה את זה בעולם, זה רק נותן לי יותר מוטיבציה להמשיך את הסיפור. וול,קריאה מהנה!=פרק 80=אני מרגישה כל כך כל כך טוב עכשיו...מה לעזאזל הוא רוצה עכשיו שוב? שאבכה? עוד התקף חרדה..?פתחתי את האסמאס והיה כתוב שהוא מצטער,ושזו שאנון ששלחה את האסמאס.העפתי את הפלאפון בכל הכוח על הקיר, ורציתי להרוג את עצמי. בגללה?! בגללה לא יצאתי ביום העצמאות!? בגללה..ההתקף חרדה המזדיין הזה? התעצבנתי רצח.אמרתי לעצמי שברגע שאראה אותה זו תיהיה הנשימה האחרונה שלה בעולם הזה.התלבשתי והתארגנתי במהירות לבצפר,לקחתי את התיק וזזתי.לא הפסקתי לחשוב על זה כל הדרך לבצפר, ומה שיותר הפתיע אותי זה שחזרתי להיות תקיפה כמו פעם.הרי בחודשיים האחרונים זה כאילו איזה אור כב</div>Tue, 26 May 2009 19:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (Alice(:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482719&blogcode=10894703http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482719&blog=10894703http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482719&blogcode=10814883<div align="right" dir="rtl">פרק 79=אחרי כמה שניות החלטתי פשוט שלא, שאני לא עושה את הטעות הזו שוב.רמזתי לו,הוא הבין..וחייך אליי. "זה בסדר מותק.." אני:"סורי..פשוט אני לא ממש בקטע של סטוצים,זה קצת מהר בשבילי כל העניין הזה איתך.."תומר:"אני מבין אותך..הכל בסדר." חייך ונתן לי נשיקה קטנטנה במצח, וחיבק אותי אליו. אחרי כמה דק' התלבשנו חזרה, ונרדמנו מחוייכים בכפיות. -~כעבור שבועיים~מור:"נו מה נסגר..?" אני:"הוא חוזר בסופ"ש הזה..אז אני מניחה שנפגש." חייכתי,ושתיתי מפחית הקולה שלי. מור:"תעדכני אותי.."אני:"ברור.." חייכתי.מור:"רואים שהוא מוצא חן בעינייך."אני:"מה,איך?"מור:"את מחוייכת בזמן האחרון,את יודעת..נראה לי יצאת מבועת הדיכאון שלך." אני:"יש מצב שזה בגללו."מור:"למה, יש עוד סיבה?"אני:"נראה לי שאני מתחילה לשכוח את יונתן."מור:"למה?"אני:"לא יודעת..ישבתי עם עצמי ועשיתי חושבים. והגעתי למסקנה שכ"כ לא שווה לבזבז את הזמן שלי עליו."מור:"סוףסוף זה נכנס למוח הקטן שלך." צחקה. "אשכרה מוח של ציפור." אני:"דווקא הציפורים ממש חכמות."מור:"כן,גם את זה שמעתי.."אני:"רק דיברנו על החמור..והחמור הגיע." צחקתי , ומור מיד הביטה לעבר יונתן.הוא כרגיל התהל</div>Mon, 04 May 2009 00:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (Alice(:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482719&blogcode=10814883http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482719&blog=10814883http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482719&blogcode=10759417<div align="right" dir="rtl">=פרק 78=ברגע אחד פשוט החלטתי שאני קמה וחוזרת לאוהל שלי.לא היה לי כח לזה.תומר:"מה, למה?"אני:"קר לי.."תומר:"נו בטח תראי איזה בגדים את לובשת..איך לא יהיה לך קר."אני:"כן,אני מניחה..."תומר:"בואי נלווה אותך לאוהל.." צחקתי. אפשר לחשוב,ממילא האוהלים שלנו קרובים אחד לשני. נכנסתי לאוהל שלי והתקפלתי בתוך עצמי. לא ידעתי אם אני רוצה שיקרה משהו. כי בתכלס,אם רציתי יכולתי לגרום לזה לקרות. בערב עשינו על האש, הייתי די מבואסת מכל המצב..בקושי הצלחתי להכניס משהו לפה. מור כמובן לא עזבה אותי ורק ישבה לי על השכל,והזכירה לי כל מיני דברים מפגרים שאמרנו. ישבנו מסביב למדורה שעשינו בערך עד 12 בלילה..כמעט כולם נכנסו לאוהלים, רק אני תומר ועידן נשארנו. עידן ניגן שירים ישראלים..כאלה שחופרים עליהם מלא ואין לך כח לשמוע אותם אפילו לא על גיטרה.פרסתי את השמיכה שלי על החול,ונשכבתי עליה. היו כ"כ הרבה כוכבים,בחיים שלי לא ראיתי כ"כ הרבה,הייתי מה זה שקועה בזה. תומר:"את בסדר..?"אני:"כ..כע למה אתה שואל?"תומר:"סתם,את נראת לי מבואסת כזאת כל היום,מרוחקת..זה בגללנו?"אני:"לאלא..אתם בסדר. זה סתם בגלל האקס שלי."תומר:"מה?"אני:"בגלל האקס</div>Sat, 18 Apr 2009 16:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (Alice(:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482719&blogcode=10759417http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482719&blog=10759417http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482719&blogcode=10746022<div align="right" dir="rtl">=פרק 77="מה אתה עושה כאן?!?!" צעקה. הוא קרא...הכל. הוא יודע...הכל. היא הרגישה איך העולם נופל עליה,שוב...פעם...מחדש. יונתן:"ה..היי."אני:"מה היי, מה?!? מה אתה עושה בבית שלי?" צעקתי בכל הכוח.יונתן:"אני..חיפשתי אותך. וראיתי שאת לא בבית,אז נשארתי לחכות לך."אני:"מי נתן לך רשות להכנס??!"יונתן:"א..אף אחד." אני:"אז עוף מהבית שלי."יונתן:"אני רוצה לדבר איתך אבל.."אני:"שמע, אנחנו כבר לא זוג סבבה??" צעקתי. "אין לך שום זכות להכנס לכאן בלי רשות."יונתן:"תפסיקי לצעוק שניה..." אני:"אני סופרת עד חמש.." יונתן:"את מזכירה לי את גילה." צחק. אני:"מייי?"יונתן:"המורה לביולוגיה,נו.."אני:"יונתן אני לא צוחקת. אני רוצה שתלך."יונתן:"אני לא הולך עד שאני אומר לך את מה שיש לי לומר." אני:"אתה מבין שלא מעניין אותי כבר? לך תספר לשאנון,אולי אותה זה יעניין. טוב?!?"יונתן:"רבנו..."אני:"יופי, איך שאתם רבים אתה פתאום בא אליי..?" יונתן:"לא...אני פשוט דואג לך."אני:"נזכרת..עברו חודשיים."יונתן:"א..אני יודע. אני מצטער על זה."אני:"מה הביא אותך לכאן?"יונתן:"לא יודע.." שיקר. "ראיתי שאת מעשנת..התחלתי לדאוג לך." אני:"זה לא חדש.."יונתן:"כ</div>Wed, 15 Apr 2009 04:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (Alice(:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482719&blogcode=10746022http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482719&blog=10746022http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482719&blogcode=10721085<div align="right" dir="rtl">=פרק 76=[יש קישור לשיר בקטע השני של הפרק..כנסו ואז תקראו, זה מוסיף המון:) ].הוא הוציא את הנייד מכיס המכנסיים שלו שהיו זרוקות על הריצפה, והופתע מאד מהסאמאס שקיבל..#אנחנו צריכים לדבר..# מתום.ואז הוא תהה למה לעזאזל..תום, שהם לא דיברו כ"כ הרבה זמן..עוד מהחזרה האחרונה של הלהקה שלהם,רוצה לדבר איתו..ועוד באמצע הלילה. הוא ללא ספק הרס לו את הרגע. כי האסמאס לא עזב לו לרגע את הראש. ואם זה על אליס? אולי זה משהו חשוב?שאנון:"מי זה..?"יונתן:"חבר.."שאנון:"דילן?"יונתן:"לא,תום.."שאנון:"מה הוא רוצה באמצע הלילה?" צחקה.יונתן:"לא יודע, אמר שאנחנו צריכים לדבר.."שאנון:"אל תתקשר אליו עכשיו אבל."יונתן:"למה?"שאנון:"כי...האמ.." השתעלה. "אנחנו באמצע משהו אולי?!?" התעצבנה.יונתן:"אע..הע...אני מצטער.."שאנון:"אוףףף." יונתן:"דיי יפה שלי, נו.."שאנון:"למה הוא היה חייב להרוס?"יונתן:"אולי זה משהו חשוב?"שאנון:"אפילו לא עומד לך כבר מרוב שזה כזה "חשוב"." ... "סעמק" סיננה והתכסתה בשמיכה.יונתן:"אנ....אני מצטער." שאנון לא ענתה, ורק הסתובבה לצד. הוא סגר את הפלאפון, ונכנס מתחת לשמיכה גם הוא..לא נעים להתקשר עכשיו לידה, גם ככה הוא ה</div>Wed, 08 Apr 2009 19:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (Alice(:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482719&blogcode=10721085http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482719&blog=10721085http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482719&blogcode=10704748<div align="right" dir="rtl">המ כן..סוףכלסוף פרק. הצלחתי סוףסוף לקחת את עצמי בידיים לחזור מעט אחורה, ולכתוב:).מקווה שתהנו. [ד"א..יש שיר בתחילת הפרק, כנסו לקישור וקראו יחד עם הפרק..]. =פרק 75= http://www.youtube.com/watch?v=6BjQ3LrmkTY ~כעבור חודשיים~תקופה לא קלה בהחלט. כל הביטחון שהרגשתי כשעזבתי את יונתן, התרסק לי מתחת לרגליים.לאחר חודש של ניצולים מצד 2 בנים, שגרמו לאמון שלי פשוט ללכת לאיבוד, הבנתי שעשיתי טעות. כל האהבה, כל הערכה, כל הכבוד..שאי פעם קיבלתי מיונתן..פשוט כאילו לא היו בכלל.נשארתי לבד. אם זה מה שרציתי, להשאר רווקה..וחשבתי שיהיה לי הרבה יותר קל, אז טעיתי. אני כל כך מתגעגעת אליו..כ"כ מתגעגעת לתחושה להיות נאהבת, חשובה למישהו. לאסמאסים המתוקים של הבוקר, לשיחות הארוכות במשך כל יום וכל היום. כרגע מישהי אחרת מקבלת את זה, ואני מקבלת זין לפנים.יונתן ושאנון כמעט חודשיים יחד. מסתבר שאיך שנפרדנו, הם יצרו קשר מחדש. לא הפסקתי לרעוד כששמעתי את זה ממנו,בטלפון. הייתי בשוק. לא הפסקתי לקלל אותה ואותו יחד. שיתהפכו. שיעלמו. רק שאני אפסיק לחשוב על זה כבר. זה אכל לי כל טיפת שפיות שאי פעם הייתה בי .חזרתי לעשן, ולא</div>Sat, 04 Apr 2009 23:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (Alice(:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482719&blogcode=10704748http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482719&blog=10704748http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482719&blogcode=10547814<div align="right" dir="rtl">טוב, החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולסיים את הסיפור הזה.אכתוב כ 6 פרקים אחרונים , ואתחיל לעבוד על סיפור חדש..שאני רוצה להתחיל כבר הרבה מאד זמן. מצטערת שחיכיתם המון זמן, פשוט לא היה לי זמן, ובטח שלא חשק ומוזה לכתוב. החודשיים האחרונים היו נוראיים בשבילי. והסיפור הזה מבוסס עליי חלקית..והיה לי די קשה לחזור לכתוב את כל מה שקרה..כי זה די היה מחזיר אותי אחורה. ולא רציתי שזה יקרה.כך ש..לילה טוב:).</div>Tue, 17 Feb 2009 23:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (Alice(:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482719&blogcode=10547814http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482719&blog=10547814