נכנסתי לבניין שבו נמצאת הכיתה שלי וראיתי את מאיה ודניאל מתנשקים ליד הלוקרים. שוב קינאתי במאיה- יש לה חיים פשוט מושלמים. כשהיא שמה לב אליי היא התקדמה לכיוון שלי בהתלהבות, וחיוך היה פרוס על פניה.
"תראי מה קיבלתי מתנה", היא אמרה בהתלהבות. אם לא הייתי יודעת שזה יום חשוב בשבילה הייתי עונה לה משהו כמו: 'שלום גם לך..', אבל ויתרתי ונתתי לה להתלהב מהמתנה שקיבלה. גם ככה כמעט שחכתי שהיא ודניאל כבר 3 חודשים ביחד בגל כל הסיפור הזה עם גל.\
"מהמם נכון?" היא אמרה וביקשה ממני לסגור לה את השרשרת.
"ברור", עניתי. "וגם העגילים". לא סיפרתי לה שאני עזרתי לדניאל לבחור אותם. לא יודעת למה. אולי פחדתי שהיא תקנא. 'חח.. תקנא בי?? כן בטח..'. כנראה שסתם נהנתי להחמיא לעצמי.
הצלצול קטע את מחשבותיי ונכנסתי לשיעור.
בהפסקה שהייתה אחר כך דניאל ניגש אליי.
"תודה" הוא אמר לי.
"על מה?" שאלתי אותו אף-על-פי שידעתי את התשובה.
"שעזרת לי לבחור את המתנה למאיה. עכשיו היא בטוחה שיש לי חוש טעם מעולה" הוא ציחקק ואני חייכתי בגלל המחמאה.
המשכנו לדבר ותוך כדי הלכנו לכיוון הספסלים שבפינת בית הספר. לא סיכמנו על זה מראש. פשוט הלכנו והגענו לשם בלי שום תכנון. ההרגשה המוזרה שלי מתחילת היום גברה. התיישבנו על אחד הספסלים ואחרי כמה דקות דניאל עצר את השיחה.
"את יודעת?" דניאל התקרב אליי. "את ממש מזכירה לי מישהי".
"באמת?" שאלתי כאילו בתמימות וחששתי מהתשובה שאקבל. "את מי?".
"איזה מישהי שפגשתי פעם במסיבה". הוא אמר. 'מישהי??' קצת נעלבתי.
"איך קראו לה?" שאלתי, והתקרבנו עוד יותר.
"אני לא יודע", הוא ענה, "לא שאלתי".
"יפה?" רציתי לדעת מה הוא חשב עליי.
"מהממת" הוא דיבר וכאילו נזכר בה. ז"א בי. והוסיף "בדיוק כמוך.." שגרם לנו להתקרב עוד יותר. ועוד יותר.
הרגשתי את השפתיים שלו נוגעות בשלי בעדינות. מלטפות אותן. נצמדות. התנשקנו..
פרק קצר.. כי רציתי להשאיר מתח בסוף. את הפרק הבא אני אפרסם יותר מהר מאת זה כי לא היה לי הרבה זמן השבוע להעלות אותו על המחשב (פשוט הכל כתוב בדפים..). אם למישהו יש בעיה עם זה שאני לא מעדכנת מהר הוא מוזמן להפסיק לקרוא פה.
בקשר לעיצוב החדש.. בקרוב..
ובקשר לשם של הסיפור. אני חושבת שכדאי לבחור אותו בסוף הסיפור. או שאני אחליט לבד. נראה כבר..
אז תמשיכו להגיב..:]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
