פשוט נמאס לי ממני.
לא מאף אחד אחר. רק מעצמי.
למה אני כזה בנאדם מפגר ואדיוטי?
למה אני לא מצליחה לשכוח ממנו כבר, למה הוא כל החיים תקוע לי בראש ומפריע לי להתרכז בדברים אחרים?
למה אני לא מצליחה להשתלט על החניכות האלה ולגרום לכך שהן יהנו קצת, לא ביקשתי שאני אהנה, רק שאני אדע שהן באות מתוך רצון ולא בגלל שמכריחים אותן.
למה אני לא מצליחה להשתלט על הכל והכל עמוס לי כמו לא יודעת מה?
למה אני לא מצליחה להסדר לעצמי את הזמן כדי שאני אוכל גם קצת להנות מהחיים הקקה האלה?
למה אני לא מצליחה לפנות זמן לחברות שלי, וכל החיים שקועה בצופים, בבצפר ובו?
למה אני הופכת מיום ליום להיות בנאדם משעמם וחסר שמחה?
למה אני טיפשה כלכך?
למה אני לא מרגישה שלמה עם עצמי, ונוח?
למה אני לא מוצאת זמן בשביל התופים שזה בערך הדבר שהכי כיף לי לעשות?
למה אני לא נהנת בתיכון?
למה אני לא מצליחה להכיר אנשים חדשים?
למה אני מרגישה כל הזמן כאילו אני חופרת?! (קצת כמו עכשיו)
למה אני פותחת בלוג כמו כל ילדי הישרא וכותבת לכל העולם מה אני מרגישה?!?!
למה אני אומרת שזאת רק תקופה, אבל בעצם היא נמשכת שנה?
למה אני משקרת לעצמי?
למה אני לא שמחה יותר?
פשוט נמאס לי ממני וזהו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
