כן כן, גם אני מתחזקת דף בפייסבוק.

שתקו.

זה כיף מאוד, זתומרת, יש לי כרגע רק 3 חברים כי במזכרת בתיה אנשים מאחרים לפרוח,

אבל אם קריבין יואיל לאשר אותי יהיו לי 4 חברים שלמים..

אני די מסכימה עם האמירה הכללית שזה נורא מטופש, ושאין לזה שום תכלית, ושאם הדף שלך פתוח רק לחברים- אז מה הרעיון כי אתה רואה אותם פנים מול פנים בכל מקרה.. אבל היי, למלא את ארגז החול שלי בפריטים משעשעים ולראות כמה אנשים אמרו שהם מעוניינים בי [אפילו שזה אף פעם לא אותם אנשים ש*אני* מעוניינת בהם..] זה משהו שיש רק בחברה המנוכרת של הפייסבוק.

קיצר, תתפייסבקו ותודיעו לי חבר'ה ;]

את הפוסט הקודם

כי ממש הלכה הפואנטה ואנשים לא הבינו למה התכוונתי.

אבל זה בסדר, הוא לא היה כזה עקרוני בכל מקרה..

אתמול עשינו על האש כמה משפחות ביחד, אירוע מיוחד כזה שאנחנו עושים פעם בשנה שכולם באים ואוכלים ביחד וזה.. והיה נחמד אבל אני לא יודעת אם אני אבוא בשנה הבאה.. כבר פשוט אין לי יותר מדי מה לעשות שם חוץ מלאכול [שזה אגב הלך נהדר]. אבל בכל זאת היה לי די כיף ותמיד יש אווירה טובה, אז נראה.

אלה הייתה צריכה להעביר את הפעולה לבד מכיוון שאני הייתי בדוגייה [ככה קוראים לזה- על שם חבר שלנו ששם החיבה שלו זה דוגי], והלך ממש חרא לדבריה וזה די אכזב אותי שהם לא משתפים פעולה איתי ואיתה באותה מידה.. ונצטרך לעבוד על זה ללא ספק.

היום אני הולכת לקחת את "האפר של אנג'לה" מהספרייה, ומחר אני הולכת עם נועה לקנות כמה בגדים לחורף :]

ובכללי- השבוע אני צובעת את החדר מחדש, ונקווה שבקרוב יהיה לאבא שלי זמן גם להתקין לי פרקט..

שבוע קסום לכולם!

יש גשם מטורף בחוץ, סופות רעמים וברקים [וכן, גם הפרעות קליטה בטלוויזיה שבאות עם זה..], אבל אני די מאושרת מזה..

אני כל כך כל כך כל כך אוהבת גשם, את ההצפות על הכביש, את הוישרים שלא מספיקים להעיף את כל המים מהשמשה, הקצה של המכנסיים שנרטב, האוויר הנקי והריח שיש אחרי.

אני לא מבינה איך יש אנשים שלא אוהבים את זה!

היום נסעתי לרחובות להצגה "המצליחים" של תיאטרון החאן עם המגמת תיאטרון [אפרופו סופות- תוך כדי ההצגה שמעו את הרעמים מבחוץ וזה היה ממש מגניב]. ההצגה היא פארודיה על ההצגה "המפיקים", אבל לא ראיתי את המפיקים ככה שאין לי יותר מדי קנה מידה לגבי איכות הפארודיה. היו לי כמה קטעים שקצת השתעממתי, אבל באופן כללי ההצגה מאוד מצחיקה, משקפת בצורה נורא ריאלית את המציאות הישראלית אבל עם הומור והקצנה, ובלי יותר מדי פוליטקלי-קורקט. לא הצגה כבדה ולא מתיימרת להיות כזאת- נהניתי!

בנימה מחייכת וסוערת זו-

רותם(:

אגב- שדרגתי קצת את עיצוב הבלוג, אם כבר פרו, אז עד הסוף!

החלטתי להצטרך ל"בוחשים בקלחת" ולהביא את סיפור המרק החביב עליי, שקרה לי לפני 3 שנים בנפאל.

טיילתי בנפאל בטרק ה"Around Anapurna", טרק מדהים ביופיו ולא ממש למתחילי-לכת, שהיה אחת החוויות הכי מדהימות שעברתי- אבל לא בתחום הקולינרי..

כמה ימים לפני העלייה ל"פאס", מעבר ההרים, הנקודה הכי גבוהה בטרק, הגענו לכפר בשם Manang, שם היינו צריכים לישון 2 לילות [בניגוד לכפרים בטרק בהם ישנו לילה אחד] על מנת להתרגל לדלילות האוויר שכבר הייתה מסוכנת בגובה הזה. ה-Guest House שבו ישנו היה מבנה עץ די רעוע אם תשאלו אותי, מספיק רעוע בשביל שכשתלך במסדרון תרגיש כאילו אתה ממוטט את הבניין כולו. בכל מקרה, לאחר מקלחת ה"Hot Bucket" [דלי חם, בתרגום חופשי], שמי שטייל בנפאל בוודאי חווה אותה לא פעם, עלינו לארוחת הערב.

אני ואחי החלטנו שהיום ננסה משהו אחר, לא שוב ה-Fried Rice או הדאל באת המאוס, היום נאכל, שימו לב- מרק עגבניות! אלוהים יודע למה חשבנו, אחרי ניסיון של שבועיים בנפאל, שמרק עגבניות בגסט האוס רעוע זה משהו שיכול להיות טעים ומשביע, אבל בכל מקרה- הזמנו מרק עגבניות. כשהמרק הגיע, ואנחנו טעמנו, קלטנו איזו בחירה רעה עשינו.. אח שלי התעקש לסיים את המרק, ואילו אני נטשתי את הצלחת אחרי שתי כפות בלבד.

סוף המקרה בשביל אחי היה קלקול קיבה די רציני שהמרק די החמיר, מה שהשאיר אותנו לילה נוסף במנאנג [בגסט האוס אחר וטוב יותר, אם תהיתם], וסוף המרק שלי? כשה"מלצר" פינה את הצלחות מהשולחן, הצלחת הכמעט מלאה שלי הונחה בטבעיות לחלוטין על ארון מדפים בחדר האוכל. שם היא תחכה אלוהים יודע כמה ימים [או אולי יותר] לעוד איזה מטייל טיפש שיטעה לרגע ויחשוב שמשהו בתפריט הנפאלי באמת טועם כמו שהוא נשמע..

ועל זה נאמר- בתאבון!