& lost... weary & lost.
לאחרונה, אני דיי מרגישה במצב רוח של "טמפרטורת חדר". כך אני מכנה את זה, "טמפרטורת חדר" - מצב בו כול שאני מרגישה הוא לא יותר מהטמפרטורה בכול רגע נתון. זה מאוד מעצבן, למען האמת, במיוחד משום שבעבר לפחות לא הרגשתי כלום... אבל עכשו, עם הלחות המעצבנת הזו... בואו פשוט נאמר שלא כל כך כיף לי בימים אלה...
אני בכלל לא מאמינה שאני כותבת פה. לא כתבתי פה שנים, אבל אני מניחה שהגיע הזמן, שכן כול הזמן רציתי. גם כשעזבתי, לא ממש עזבתי: נכנסת בכול מקרה לעבור על פרקים ישנים ולבדוק אם השאירו תגובה (אפילו כשהבלוג היה נעול, מתוך אינסטינקט, דפוק משהו, הא?!) ...
אבל אם להיות כנה, קיוויתי שאחזור לכאן עם סיפור. אפילו לא סיפור ארוך של מיליון פרקים וכרכים, אלא פשוט סיפור: דף אחד של השראה, רק לו אני מייחלת, אבל הוא לא בא. מאז שעזבתי, את הסיפור בהמשכים פה כתבתי פחות או יותר הפסקתי לכתוב. אפילו פרצי ההשראה נעלמו, אפילו ה"הדרדרות" לשירים נגוזה, הכול נעלם.
ובעצם הייתי בסדר עם זה (בסדר?! אף פעם לא הייתי בדיוק "בסדר" עם העניין, פשוט פחות בדיסונאנס קוגניטיבי) עד לאחרונה כלומר, אני לא יכולה לומר שלא חשתי מתוסכלת אל מול המקלדת או שלא פרצתי בבכי "משוגע" מידי פעם, אבל את זה כולנו עושים מתישהו, לא כן?! אבל כול השנה הזו הייתה תרופה אחת מרה שלא בא לי לבלוע כלל וכלל, ועכשיו אני מרגישה שאיבדתי את עצמי בחלל השחור, ואני לא יודעת איך למצוא את עצמי.
שנה שעברה, דיי נכנסתי כול כולי ל"עסק הלמידה", פשוט כולי. פתאום למידה הפכה יותר חשובה עבורי ושקעתי בה. הלמידה מנעה ממני לכתוב, אבל באמת חשבתי שזה בסדר משום ש... טוב, לא חשבתי שהכישרון פשוט נוטש אותך. דיי האמנתי שכשארצה לכתוב - אוכל, אך לא כך היה הדבר. ורק המשכתי לשקוע, והלמידה הפסיקה להיות חשובה משום שכיצד בכלל אפשר לרצות להצליח כשהמקצוע שגיבשת לעצמך לא מניב תוצאות? וכיצד אפשר להצליח לנשם כשאת חולקת את החשכה עם חברתך הטובה והיא נוטשת אותך? (אנחנו לא נדבר על ה"חשכה", אבל היא שם), וכיצד אפשר לחשוב על תחרויות סיפורת ושירה כשכול אשר יוצא ממך הוא עשן? כיצד? פאקינג איך? (נמאס מה"איך" המתנשא).
ועכשיו השנה נגמרת, ואני אהיה אמיתית, אפילו את הלמידה פשט עשיתי כדי לעשות. אני לא מאמינה שאכשל בשום דבר, אבל באמת שלא אכפת לי גם אם כן (חוץ מבפסיכולוגיה ובספרות. אירוני). אני פשוט רוצה להצליח לכתוב שוב, אבל לא הולך לי! כבר שנה שאני פחות או יותר מנסה, אבל לא הולך... ואני באמת לא יודעת איך להמשיך מכאן. שנה שעברה הייתי מאושרת, הצלחתי להרגיש שוב, והשנה, עכשיו... אני והחשכה דיי התקרבנו שוב. ואין לי כוח, אני כל כך עייפה, ואני לא מצליחה לישון. אני כל כך צמאה, אך אין לי מה פאקינג לשתות. אני כל כך רוצה, אבל היי, אני סך הכול Drama queen אווילית שפורק בבלוג הסיפורים הישן שלה את החרא שלה ונמאס לה מהיותה חסרת כישרון... מה זה באמת משנה... ברצינות, מה זה פאקינג משנה?! בכל מקרה בעוד כמה שנים פחות או יותר כולנו נמות, אז מה זה בכלל פאקינג משנה?!
טוב, אני פשוט אחכה... נראה מה יקרה, לא שאני באמת יכולה לשלוט במה שאני לא מרגישה או במה שאני יכולה לכתוב או במי שעומד לצדי או ברצון העז שלי להתמסר לחשכה... אני לא יכולה, אבל נחכה. נראה מה אמצא בסוף חדר ההמתנה, אולי חור ארנב ואולי חור לגיהינום. האמת?! אני מעדיפה את הגיהינום, לפחות יהיה שקט ואני אכין מזגן מראש כך שלא יהיה כל כך חם... אבל נראה כבר מה יקרה.
בכל אופן, אני לא מצפה לתגובה על הפוסט הפורקני והמורבידי להחליא שלי. בכול מקרה, לרוב אני שומרת את הכולבפנים ואני עדיין דיי מאמינה שעדיף ככה, עדיף לשמור בפנים מאשר להקיא על כול העולם רק כדי שהוא יברח ממך לאיזו מקלחת זונה. אבל יאללה, כבר השקעתי איזה 20 דק' בכתיבה פה, זה יותר ממה שעשיתי כול השנה, אז שיהיה.
אם קראתם עד פה, בלוגרים מדהימולים שכמותכם, צל"ש, באמת שכן, משום שכבר לא האמנתי שישנם בלוגרים שקוראים... תמשיכו לקרוא ולהגיב ולתת עצות ולעזור, כי ישנם יהלומים פה, כול שעליכם לעשות, הוא לתור.
באשר לאלה שלא קראו, זכותכם. לא מאשימה אתכם כלל, פוסט מדכא מאוד. מה שכן, שאלה, אם נכנסתם לפה, מה בדיוק התכוונתם לעשות? לשחק עם הבלוג סוליטר? אבל שיהיה... ועוד דבר, אל תכתבו לי פה מוזמנת, באמת שלא, כי זה פשוט כל כך חסר רגישות עד ש... אוח, אם בלוגרים בכלל עושים את זה, גועל, באמת גועל נפש, תתביישו לכם.
טוב, שוב תודה, למי שקרא את זה בכל אופן, אף על פי שאני לא מכירה אתכם, אני אוהבת אתכם, וזה לא בציניות שכן, אחרי הכול, כולנו ילדי האבולוציה.
אם באמת קשה לכם להגיב, אל תגיבו, אף על פי שזה אומר שבזבזתם פה חמש דקות ככה סתם... אני ממליצה, פשוט תכתבו "יהיה טוב", כי אף על פי שזה אחד השקרים, לפחות זה שקר אכפתי ומעודד.
ביוש, מקווה שאתם ערים עכשיו משום שאתם Happy happy joy joy או משהו בסגנון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
