קו ישר

נושא חדש - ההיסטוריה של מלחמת העולם השניה.

היום מתפרסם בניו יורק טיימס סיפור על מאורע שהתרחש ב 24 בנובמבר 1944, שלא שמעתי עליו קודם. סיפור מעניין.

ביום זה הגיע גנרל יעקב דברס, מפקד קבוצת הארמיות השישית של ארה"ב, שמנתה כ 350,000 איש לנהר הריין, הגבול עם גרמניה, ליד העיר סטרסבורג, בדרום צרפת. הוא נחת לפני זה, ב 15 לאוגוסט 44 במארסיי, ומשם רץ אל נהר הריין.

כזכור, נחתו הכוחות העיקריים של בנות הברית בחוף נורמנדי, בצפון צרפת, ב 6 ביוני 1944. התקדמותם משם אל עבר גרמניה הייתה איטית, ונתקלה בהתנגדות עזה של הגרמנים. למעשה בנובמבר 1944 ההתקדמות נעצרה, ואח"כ, בתחילת דצמבר, התקיפו הגרמנים את התקפת הנגד המפורסמת בארדנים.

יעקב דברס שלח סיירים לחצות את הריין, והם דיווחו (אמת) שקו ההגנה הגרמני לא מאוייש, והדרך פנוייה. הגרמנים ריכזו כוחותיהם בצפון, הדרום היה חשוף. דברס התכונן לצלוח את הריין, וסביר שהיה מצליח ומביא לסיום מהיר של המלחמה. אבל אז הגיע גנרל אייזנהאואר, המפקד העליון, למקום והורה לו שלא לצלוח. מדוע ?

אייזנהאור לא סבל את דברס, הוא סלד ממנו אישית. הוא סירב לקבלו כמפקד אחת היחידות תחת פיקודו, וגם התנגד למינויו כמפקד קבוצת הארמיות השישית בדרום צרפת, אבל גנרל מרשל, רמטכ"ל בצא ארה"ב דוקא כן אהב אותו ונתן לו את המינוי אל אף התנגדותו של איזנהאואר. איזנהאואר גם רצה להעביר את דברס מפיקודו, כאשר זה עבר להיות תחת המפקדה של אייזנהאואר באירופה, אבל שוב, מרשל הושיע.

בהמשך היו קרבות עקובים מדם בצפון צרפת, בהם ספגה ארה"ב לבד כ 80,000 קורבנות (הרוגים ופצועים), והריין נחצה רק במרס 1945, ארבעה חודשים מאוחר יותר.

אייזנהאואר נחשב תמיד יותר פוליטיקאי מאשר מצביא. הנה דוגמה נוספת להתנהגותו כפוליטיקאי.

מעניין מאד... ועוד מעניין כמה שהפרשייה הזו עלומה - ממעטים להזכירה בכל ההיסטוריות של מלחה"ע השנייה. עוד דוגמה לאימרה שההיסטוריה נכתבת בידי המנצחים (אייזנהאואר).

יעקב