דודו טופז התאבד, וזו ללא ספק טרגדיה למשפחתו וחבריו. אבל מה רוצים משירות בתי הסוהר ?
הוקמה וועדת חקירה, מונה שופט חוקר, ניצב שירות בתי הסוהר ספג ביקורת קשה. למה ?
ההנחה היא ששירות בתי הסוהר אמור למנוע בכל מחיר התאבדויות של אסירים - ואם כך - הוא נכשל הפעם. אבל בואו לבחון (בלי קשר לטופז) את ההנחה הזו. למה שירות בתי הסוהר צריך למנוע התאבדויות ? בן אדם רגיל, חופשי (שאינו אסיר) יכול להתאבד. איש אינו מוסמך לחדור לביתו להחרים את כדורי השינה שלו ולכבול את ידיו כדי למנוע התאבדות. החופש להתאבד הוא, יחד עם (להבדיל) חופשים אחרים - חלק מהאוטונומיה שאנו מקפידים להעניק - או יותר נכון - לשמור - לכל אדם - חלק מזכויות הפרט, חלק מחופש הפרט.
פושעים נכלאים בבתי הסוהר ומאבדים הרבה (כמעט הכל) מזכויות הפרט שלהם ומהחופש שלהם. הדבר דרוש וכרחי, לפי דעתי, קודם כל, ומעל לכל, כדי להגן על שאר האנשים מפני הסכנה שייפגעו על ידי הפושעים. אבל מדוע צריכים למנוע מהם גם את החופש האחרון הזה - החופש להתאבד ? אנו מונעים מהם חופש תנועה וכולאים אותם. די בכך כדי להגן על החברה מפניהם. האם הכרחי למנוע מהם את כל זכויות הפרט, עד האחרון שבהם ? אני, למשל, לא רואה שום סיבה בעולם למה שירות בתי הסוהר צריך להתאמץ במיוחד כדי למנוע התאבדות של אסירים. שיתאבדו. זו זכותם, זו בעיתם האישית, זה לא פוגע בחברה, זה בינם לבין עצמם.
אולי יטען מישהו שהחברה צריכה להעניש פושע על מעשיו, שיסבול המנוול, בגלל הסבל שגרם לקורבנותיו. אסיר שמתאבד מונע מהחברה המציצנית להתמוגג נוכח ציפיה בסיבלו בבית הסוהר.... זה הנימוק היחידי שאני יכול להעלות על הדעת לשאלה מדוע צריך למנוע התאבדות של אסירים. וזה לא נימוק טוב, ובוודאי לא נימוק יפה.
יעקב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
