בלוג?!

כיצד תרצי שהחבר שלך יראה?

נאממ.. לא כ"כ משנה לי השיער רק שלא יהיה אורך - אני לא אוהב בנים עם שיער ארוך..=/ 

לא משנה לי צבע העור >> העיקר שיהיו לו עיינים יפות (כחול\חום בהיר\ירוק)

שהיו לו שרירים (לא רוצה מישו מנופח) בידיים וקוביות-יתרון!!

שיתלבש באופנה אבל עדיין איך שנוח לו..

שיהייה יותר גבוה ממני ב-1-2 ראשים..(הוא יכול להיות גם בגובה שלי אבל לא נמוך ממני)

לא אכפת לי אם הוא יהיה קצת מלא (לא יותר מידיי) אבל אז לא יראו את השרירים =]

והכי חשוב לי >> שיחייך והיה נחמד לאנשים ..

שלא יעשן!!!!!!!!!!!!!!

במה הוא יעסוק?
משו שקשור לספורט >> רק שיתקלח אחרי שהוא משחק בזה.. 

האם תעדיפי שהוא יהיה גדול או קטן ממך?

מה היית רוצה שיביא לך כמתנה ליום הולדתך?
אין לי מושג ..מספיקה לי ברכה וטיול (יד ביד) לבד בערב >>אני דורשת נשיקה בסוף!

איזה סוג של אופי את מצפה שהוא יפגין?
שיעמוד על שלו..אבל שידע לוותר ,אחראי ,בוגר,מפנק  ,רומנטי, שידע להקשיב לי ,נאמן, שיגן עליי....

שלא ייתביש להתחבק איתי בציבור =]

 שיחשוב על דברים אחרים חוץ מ... 

שלא יתלהב, מצחיק ,מתחשב ,חכם(לא חנון) ,סבלני ,פתוח ...ומה שכחתי...אהה כן ! >> חמוד!!!!

ואמרתי כבר בהתחלה - שיחייך ושיהיה שמח! (לא רוצה מישו דיכאוני)  

אני הוספתי :

מה הכי עושה לך את זה?

חיבוקים, נשיקות, ללכת יד ביד =] ,ידיים גדולות(וחזקות), קוביות ,שפתיים סקסיות (=]),בשמים לגברים, לחישות באוזן .. מחמאות..(למי לא?!)

מה הכי לא עושה לך את זה?

 עישון ,שבנים הולכים מכות רק כדי להרשים את הבנות =/ ,שיער ארוך אצל בנים.. , ריח רע מהפה..בעעע...

 בנים לא מטופחים ( לשים דיאודורנט זה לא נחשב להיות מטופח! דיאודורנט זה חובה!!!)

שבנים שמים את המכנסיים קצת הרבה מתחת למקום שהם אמורים להיות!

אוהבת מלא מלא מלא שוהם!

לקחתי את השאלון המבלוג של נעמה >> http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=481075

אני מרגישה כ"כ רע עם עצמי..

יכולתי להגיד לו- ולא אמרתי..

יכולתי סוף סוף להוציא את כל מה שאני מרגישה כלפיו - ולא עשיתי את זה..

אני מרגישה פשוט חרא!

בא לי למות

כבר חשבתי שאני הולכת להגיד לו.

זה ממש משגע אותי..

משפט כ"כ קצר>> שכ"כ קשה להגיד..

אני אוהבת אותך.

יכולתי לגמור עם זה כבר

ולהוציא את המועקה הזאת מהלב שלי..

אבל אני כמו מטומטמת המשכתי לשתוק!

כ"כ קשה לי להעביר דברים דרך האינטרנט

אף אחד לא מסוגל להבין עד כמה כואב לי..

עד כמה אני שונאת את עצמי..

עד כמה אני רוצה לומר לו ופשוט לא מסוגלת..

לפני שחזרתי הביתה כבר תכננתי בראש מה אני הולכת להגיד לו..

ואז נהייתה לי בחילה והרגשתי שאני הולכת להקיא..

כאבה לי הבטן והתאפקתי שלא לצרוח..

אבל המשכתי לשתוק..

אני יודעת שאם אני לא אומר לו הוא בחיים לא ידע..

אבל מה לעשות שזה כ"כ קשה..

ואני אפילו לא יודעת אם הוא אוהב אותי..

ואם אני אומר לו

אני בטוחה שאני לא אוכל להסתכל לו בעיינים יותר..

אני ממש מפחדת לאבד אותו..

כי הוא כ"כ חשוב לי!!!

(לא כתבתי את הפוסט הזה בשביל תגובות

 וזה ממש לא פוסט צומי..

זה פשוט פוסט של הוצאת עצבים על עצמי ..

אז אם בא לכם תגיבו..אבל לא בשביל זה כתבתי את הפוסט..)