זה כ"כ לא הוגן..
איכשהו אני תמיד יוצאת אשמה..
פעם זה בגלל משהו שאני אומרת
ופעם זה בגלל משהו שאני עושה...
תמיד זה ככה מאשימים אותי בלי שום סיבה ..
למה אני צריכה להיות תמיד מי שנפגעת??
למה אני תמיד צריכה להיות זאת ששומרת דברים בבטן??
זאת הרגשה כ"כ רעה ..זה מרגיש ממש כאילו מישהו מפוצץ לך את כל החרא של החיים בפרצוף!
ולהם לא אכפת..הם ממשיכים בחיים שלהם..
טוב למה שלב פגוע של ילדה יעניין מישהו בכלל?!
מבחינתם זה בסדר בהם אף אחד לא פוגע!!
זה כ"כ מדכא כי אני יודעת שזו לא אני שאשמה..בעצם אני לא יודעת מי אשם..
ואני פשוט לא מסוגלת לעמוד ולהוציא את הדברים האלה מהלב..
פשוט אין לי אומץ.
אני נותנת לאנשים אחרים להחליט דברים בחיים שלי..דברים שלפעמים יכולים לפגוע לא רק בי אלא גם באחרים..
ואני כ"כ לא רוצה לפגוע כי אני יודעת שבסוף שוב אני יוצאת אשמה..
