בלוג?!

הוא ממשיך לא להתייחס אליי...

בא לי למות מרוב עצבים..

לפעמים מרוב שאני אוהבת אותו אני שונאת אותו..(עזבו אני מתוסבכת..@_@)

נמאס לי , אני רוצה שהוא יתיחס אליי..

אני לא מבקשת הרבה רק מבט , חיוך, "בוקר טוב" בבוקר או "ביי" אחרי הלימודים..

אבל מה לעשות , אין לי את האומץ ללכת להגיד לו מה אני מרגישה...

(אני יודעת שיש ילדה שכבר נמאס לה לשמוע את זה אבל בכל זאת..)

אני מרגישה ממש מתוסכלת כי כשאני עומדת לידו הוא אפילו לא מסובב את הראש לכיוון שלי..

(וזה לא כי הוא לא ראה..T_T)

אולי אני פשוט צריכה לוותר , אם הוא לא בעניין אז מי אני שארדוף אחריו??!

טוב זה לא פעם ראשונה שזה קורה לי ...

תמיד אני צריכה להתאהב בילד שלא שם עליי...

בפעם הקודמת התאהבתי בילד שגדול ממני בשנתיים וגם היתה לו חברה

אבל עזבו זה היה מזמן..

אני לא ילדה שבוכה הרבה ..

וזה לא שלא פוגעים בי או משו כזה.. אני חושבת שפשוט למדתי לא להתייחס ..

ואם יש משו שממש מעצבן אותי זה לראות אנשים שבוכים בגלל שטויות..

וזה לא שאני באה לחנך פה מישו או משו כזה..סתם..

אז בקיצור אני לא ילדה שבוכה הרבה אבל כשאני חושבת עליו

ממש בא לי לבכות..

ולפעמים אני אפילו עוצרת את הדמעות ואומרת לעצמי

" מה את בוכה?? אלה חיים , והחיים קשים לפעמים מה לעשות??"

ואז אני מרגישה כמו ילדה מטומטמת שמדברת לעצמה

וזה מדכא אותי עוד יותר..

ובכל פעם שזה קורה אני נזכרת שהוא ממשיך לא לשים לב אליי

למרות שאני מנסה שכן..

ואז אני נכנסת לדיכאון עמוק עוד יותר..

                       ^^ ילד - אני כל כך שונאת אותך...אתה אהבת חיי!^^