עוד שיתוף פעולה עם רון מלאכי :)

מה את שותקת שם מבעד לשיניים הצחורות? ירח שחור בתוך עינייך תולה בי מבט חסר תקווה וזה רק אמצע החודש, הפקדת בידיי את ידייך, אבל אין בי עוד אשרה למשיכת חיבוק שיקנה לך את האושר ברגע.
את כזו, מתקרבת אליי לרגע ואז נעלמת, שניה לפני שאני מרגיש ואת כמעט שלי, כמעט לתמיד. את עוטפת את הפערים בנינו במילים מתוך להיטי רדיו זולים, מדביקה לי נשיקות קטנות על האף עם הליפסטיק הזה שלך שלא יורד, עושה את המצב מזויף יותר ממה שישבתי שהוא יכול להיות, אבל שומע אותך בוכה בלילות, מייללת את כל הכעס והעצב והעייפות שבלהעמיד פנים. 
שנינו ביונדאי גטס הלבנה שלך, את מפדרת את עצמך מול המראה הקטנה, ואז נשענת באנחה על הכרית המנומרת, את צוחקת ואני שומע את כל מה שהוא אומר, הצחוק הזה. את מה שהוא שותק. 
ואני לא יכול להרשות לעצמי להיכוות מהמסתורין שלך, נכוויתי פעם מחצאי אמיתות. את מנסה לשכנע אותי רק במבטים, ששווה לי להישאר, אבל אף פעם לא באמת התחייבנו. 
ואיך שאנחנו מגיעים הבייתה לצלילי איזה שיר אהבה קלאסי משנות ה-80, את עוצרת את האוטו ואת הזמזום העליז שלך ופונה אליי, להגיד לי להתראות, זה מרגיש לי קצת רציני יותר מפרידה סתמית של סוף ערב נפלא, אני מציע שתעלי לקפה ומתכוון להציע שאולי פשוט תישארי ואת כמו שרק את יודעת, מסרבת בנימוס קליל, משהו לא מוסבר גורם לי לבקש חיבוק, אני מרגיש שזו הפעם האחרונה, אני רוצה שתזכרי אותי ככה, עוטף אותך, שתדעי שתמיד יש לך לאן ליפול. 
וככה, במגרש חניה הירח תלוי מעלינו, משתקף לך בין העיניים, שירי שנות ה80 ממסגרים אותנו כמו סצנה אחרונה בסרט שחור-לבן
וזה רק אמצע החודש, אני בכלל רציתי אותך, חיים שלמים