דתי מיוסר וגאה

שוחחתי לפני כמה ימים עם מישהו בעניין עסקי. הפלגנו בשיחה מעבר לנושא העקרי ותוך כדי שיחה שאלתי אותו האם הוא דתי? הוא ענה לי בשליפה, לא חס וחלילה. תוך דקות השנאה התועבה שהוא חש כלפי דתיים וכמובן נגד ההומוסקסואלים ועוד כלפי אנשים השונים ממנו שאינם מעדתו. תהיתי ביני לבין עצמי מהיכן נובעת השנאה כלפי האחר. האם איבדנו פורפורציות? חיי האדם כל כך קצרים ושנאה זה כעס האם זה שווה לחיות את חיינו הקצרים מלווים בכעס תמידי? מהיכן נובעת השנאה. כעס, קנאה, פחד. אם אתה שונא אדם, אתה שונא בו משהו שהוא חלק ממך. מה שאינו חלק מאיתנו לא מפריע לנו. אדם ממשפחתי שמאוד קרוב אלי קיבל מחלה סופנית. אדם שהיה פעיל בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. אדם שעוזב את הבית בשעה חמש ורבע כל בוקר לעבודה חוזר בערב, אדם שגדול בתחומו שאנשים עומדים בתור לעזרתו ולעצתו. תוך פחות מחודש אתו אדם נהיה צל של עצמו עד כדי מצב סיעודי. החיים כל כך קצרים וישנם אנשים המתבוססים בשנאה כלפי אנשים שלעולם לא עשו רע אלא בגלל מה שהם. אדם צריך בכדי להשתנות לשנות את המודעות העצמית שלו, ולא, הוא ימשיך להיות כועס וזורע שנאה בכל מקום. קונפוציוס כתב,  בני אדם מאבדים את בריאותם כדי להשיג את כספם ואז מאבדים את כספם כדי להציל את בריאותם, בשל מחשבותיהם על העתיד הם שוכחים את העבר וכך חיים לא למען ההווה ולא למען העתיד, ובו בזמן שהם חיים כאילו לעולם לא ימותו - הם מתים כאילו מעולם לא חיו.

חומר מחשבה לחשבון נפש שכל אחד ראוי לעשות בינו לבין עצמו.

"וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (אבות ד): על כרחך אתה נוצר ועל כרחך אתה נולד. כי אין הנשמה אוהבת העולם הזה כלל אלא אדרבא מואסת בו. אם כן ודאי לא היה בורא הבורא יתברך בריאה לתכלית שהוא נגד חוקה ונמאס ממנה. אלא בריאתו של האדם, למצבו בעולם הבא היא. ועל כן ניתנה בו נשמה זאת, כי לה ראוי לעבוד, ובה יוכל האדם לקבל השכר במקומו וזמנו, שלא יהיה דבר נמאס אל נשמתו בעולם הזה, אלא אדרבא נאהב ונחמד ממנה, וזה פשוט".

על כרחי נוצרתי ועל כרחי נולדתי. ללא שום זכות בחירה מה ומי אני ומה תהיה אישיותי או נטיותי. התשובה ברורה לי ולרוב הנמצאים במצבי מה הייתה תשובתינו אם היתה לנו הברירה או הבחירה.  הפילוסוף  אוגוסטינוס אמר, "אם אתה לא מאמין, אתה לא תבין". אני בהחלט מאמין אבל אני מאוד רוצה להבין וההבנה קשה לי. אם נחזור למקורותינו, עשרה נסיונות ניסה הקב"ה את אבותינו. מספר בראשית החומש הראשון בחמשת חומשי תורה אנחנו נחשפים לנסיונות שאלוהים מנסה את אברהם שהנסיון הגדול מכולם הוא נסיון עקדת יצחק. לכל אורך הנסיונות שאלוהים מנסה את אבותינו הוא במעשים ובציווי דברים שאלוהים מנסה את עם ישראל. האם אני ושכמותי הוא בגדר נסיון? אני יכול להבין נסיון על ידי ציווי בעשיית דברים. אם נחזור שוב למקורותינו אלוהים מנסה את עם ישראל באמונתו ובאהבתו להקב"ה על ידי מעשים כמו חטא העגל, הורדת המן וכו'. אנחנו בהרבה מאוד סיטואציות נמצאים בנסיונות. בדברים הכי בנאלים. לדוגמא אדם הנמצא במקום עבודתו תמיד הוא בגדר נסיון תחת עינו הפקוחה של הבוס. תלמיד תמיד נמצא בנסיון תמידי תחת עינו של מורהו הנבחן בהישגיו ובמעשיו.  אדם הומוסקסואל ואני לא נכנס למחלוקת אם זה זה מולד או נרכש, גופו, נפשו, נשמתו ואישיותו טבועה בנטייתו. דבר לא נשלט הוא נתון קיים ובלתי ניתן להמרה אם הוא בגדר נסיון? כשאדם נמצא בנסיון מעשי רשות הבחירה היא בידיו, במצב של נטיה מינית הבחירה אינה נתונה בידו של האדם. כתבתי בעבר, אדם הרוצה לשנות איבר בגופו בצורה טבעית אינה אפשרית. אני לא יכול להפוך את צבע שערי או את אורך אפי בצורה טבעית. כך גם איני יכול להפוך את נטייתי בצורה טבעית כי זה אני ואיני יכול לשנות דבר גם בצורה לא טבעית מה שלא כן באיברי גופי. האלוהים אינו מציב בפנינו ניסיונות שאיננו מסוגלים לעמוד בהם. כשאנו נכשלים בניסיון, הדבר נובע לרוב משום שלא זיהינו את המצב כניסיון מלכתחילה. להיות הומוסקסואל גם אם זה נסיון הוא צפוי מראש לכשלון ואז הוא בגדר של נסיון שאנחנו לא יכולים לעמוד בו ואם כך איני רואה בזה כנסיון אלא כאדם שכך נולד וכך עליו לחיות.  מרק טווין כתב, "יש דברים שאי-אפשר לגלות, אבל גם את זה לא תדע לעולם אם לא תנסה שוב ושוב עד שתבין שלעולם לא תבין". ככל שאני מתעמק בשאלה מה אלוהים רוצה ממני אני מתחיל להבין שאני לא אבין אבל, אני אומר לעצמי תמיד, כשזמני יגיע לעזוב את העולם הזה אני מתכונן לעמוד שם לדרוש תשובות לכל שאלותי הבלתי פתורות. אסיים דברי מספר האורות של הרב קוק זצ"ל ."גדולים אנו, וגדולות הן משוגותינו ומפני כך גדולות הן צרותינו, אך גדולות יהיו גם תנחומותינו".

"כשם שפרצופם שונים כך דעותיהם שונות" (מסכת ברכות נח). על מאמר הגמרא ממסכת ברכות אני רוצה להוסיף כשם שפרצופם שונים כך דעותיהם "ונטיותם" שונים. כל אחד ואחד יש לו דעה בפני עצמו. משה מבקש מן הקדוש ברוך הוא בשעת מיתתו ואומר לפניו: רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך דעתם של כל אחד ואחד, ואין דעתן של בניך דומה זו לזו. כשאני מסתלק מהן, בבקשה ממך, מנה עליהם מנהיג שיהא סובל לכל אחד ואחד לפי דעתו (מדרש). ישנם פירושים רבים למאמר הגמרא. יש הסוברים שמאמר זה מתייחס ליחס בין אדם לחברו. למרות שפרצופם ודעותיהם ונטיותהם שונות כל אחד יכול לשמר את היחודיות שאותו חנן אלוהים מול דעותיהם של האחרים הסובבים כל אחד ואחד. הנחה הבסיסת בחברה מתוקנת היא כל  הבני אדם שווים ואין עליונות של אדם על פני האחר. עקרון של שיוויוניות היא הכרח לזכות קיומינו כחברה צודקת ללא שיווין לחברה אין זכות קיום. חוסר שיווין מביאה כעס, בוטות, עלבון ותוקפנות כנגד האחר והשונה. אני עד מידי שבוע בחברה שבו אני נמצא והחברה הסובבת אותי לזלזול ולאמרות בוטות כנגד קהילה ההומוסקסואלית. הזלזול והבוטות אינה מגיעה מהחברה הדתית/חרדית שדעותיהם ידועות לכל ואינם מתביישים להביעה על כל במה ובכל הזדמנות. אני מדבר על חברה שאמורה להיות נאורה, פלורליסטית, סובלנית כלפי האחר. האם  כל איזכור של הנושא ההומוסקסואלית אמורה להתלוות בזלזול בוטות וביחס משפיל? חברה מתוקנת ושיווניונית היא חברה חופשית. חופש בחירה, חופש בדעות, וחופש בנטיות. כל זה אינו קשור למעמד חברתי או כלכלי או לרמתם האינטלגנטית של איש זה או אחר, חופש הבחירה הוא אך ורק מסיבה אחת והיא, מהיותינו בני אדם. אין לאיש זכות להרגיש עליונות ועל ידי כך לזלזול באף אדם בגלל היותו שונים ומנוגדים לדעותיהם או נטייתם של האדם. קדושת החיים הם ערך עליון בכל חברה ראויה המכבדת את עצמה. למרות מצבי האישי בכל פעם שהנושא של ההומוסקסואליות עולה בצורה בוטה אני עומד על שני רגלי האחוריות ועונה לכל המתריסים שלא פעם מתבוננים בי בהשתאות איך אדם דתי מגן בחירוף נפש ומשמש כסניגורם של הקהילה ההומוסקסואלית. ראוי לכל אחד הדוגל בחופש השוויון לנהוג בצורה זו ולא משנה אם הוא הומוסקסואל או לא רק בגלל קדושת ערך האדם. במסמך הכרזת העצמאות של ארצות הברית כתב תומאס ג'פרסון נשיאה השלישי של ארצות הברית: "אנו מאמינים שאין האמיתות האלה טעונות הוכחה, כל בני אדם נבראו שווים, הבורא מעניק להם זכויות מסוימות שאי אפשר לשלול מהם, ובזכויות אלה כלולים חיים, חופש והחתירה לאושר". מהו השורש של חלק מהחברה להתייחס לאחר בצורה כל כך מבישה כלפי האחר/השונה? האם זה פחד לא מוסבר שמא ידבקו? שמא ישתלטו לו חלקת האלוהים הפרטית שלו? ככל שאני נחשף לבוטות של החברה הנאורה כנגד קהילת ההומוסקסאלית אני נדהם מהבורות שאנשים אלו מפגינים גם אם הם  אקדמיים מלומדים ובעלי עמדה בכירה. הבורות בכל נושא ההומוסקסואלית היא גדולה וראויה לתיקון. האם כל אותם מלומדים שכחו מהן זכויות האדם? חשוב להזכיר כי בזכויות האדם הדבר החשוב מכולן היא היא כבוד האדם. כבוד האדם משמעותו ההכרה כי האדם הוא יצור חופשי, המפתח את גופו ורוחו על פי רצונו לפי חופש בחירה הנתונה אך ורק ביד האדם עצמו. במרכזו של כבוד האדם מונחים קדושת חיי האדם וחירותו. ביסוד כבוד האדם עומד המרחב העמצאי  של הרצון הפרטי, חופש הבחירה, וחופש הפעולה של האדם. כבוד האדם היא החירות של האדם לעצב את חייו ולפתח את אישיותו כרצונו. ביסוד כבוד האדם מונחת ההכרה הפיזית והרוחני של האדם, באנושיותו, בערכו כאדם, וכל זאת בלא קשר למידת התועלת ממנו לאחרים. כבוד האדם נותן לאדם להיות חופשי לעשות ככל העולה על דעתו ונטיתו כמובן הכל במסגרת החוק, מטרת חופש הבחירה היא מטרה עצמאית ואינה קשורה לכלל. הגיע הזמן שהחברה הנאורה באמת תסתכל על כל אחד ואחד כשווה בין שווים ללא כל עליונות וזלזול.

אני אסיים בדבריו של ר' ברוך ממעז'יבוז שהיה נכדו של הבעל שם טוב מייסד החסידות: