אחריות", מילה חזקה ולעיתים מפחידה. תמיד אמרו לנו ואומרים, קח אחריות, תראה קצת אחריות, אולי תהיה אחראי וכו'. כמה פעמים במהלך חיינו שמענו את זה בכל מגוון צורותיו? אחריות מילה שמכילה הרבה מאוד בתוכה מעבר למשמעותה הרגילה.
יש כל כך הרבה אנשים החיים את החיים שלהם בלי לקחת אחריות , מטילים אשמה באחר בכל דבר הקורה להם , או מחכים שיקרה
להם משהו בלי לעשות אפילו צעד אחד לקראת המטרה.
המילה אַחֲרָיוּת היא מילה מדהימה - כמו כל השפה העברית:
ראשית היא מתחיל ב- א ומסתיימת ב- ת, והכוונה היא שכשמישהו לוקח אחריות, היא צריכה להיות כוללת מההתחלה ועד הסוף.
שנית, המילה אחריות היא מילה במשמעות מצטברת, כלומר :
א - הכוונה היא לאני , קודם כל אני צריך לקחת אחריות על עצמי.
אח - לאחר שלקחתי אחריות על עצמי אני יכול לקחת אחריות על אחי הכוונה למעגל הקרוב אלי.
אחר - השלב הבא הוא לקיחת אחריות על האחר - והכוונה היא לכל אדם.
אחרַי - ברגע שלקחתי אחריות על שלשת המעגלים הראשונים אני יכול להוביל אחרַי
ולבסוף – אחריות. מה שעוד לומדים מהמילה המדהימה הזו שיש חשיבות לסדר: אדם אינו יכול להיות אחראי על אחר לפני שהוא אחראי על עצמו.
האם אחריות היא עד גבול מסוים? האם האחריות יכולה להפוך לניצול במסווה של משמעות כל כך גדולה בעצם האחריות? אדם בהחלט צריך להיות אחראי על עצמו לפני שהוא מפזר או מאציל אחריות על אחרים. כהורים לילדים יש לנו את מלוא האחריות על ילדינו. מלוא האחריות במידה הנכונה. האם הורה יכול לדעת את המידה הנכונה? גם כהורה שילדיו הם כל עולמו אנחנו צריכים תמיד לדעת היכן אנחנו מסמנים את הקו האדום לילדינו בכדי שהאחריות לא תהפוך לניצול מכוער שהנזק גדול מהתועלת וכל מטרתינו בחינוך ילדינו עלולה להכשל. בניגוד לאחריות על אחרים אם זה בעבודה או בכל מטלה המוטלת עלינו האחריות שונה וסכנת הניצול במקומות אילו שונה לחלוטין. מה אם כן הגדרות אחריותי כהורה שהביא לעולם ילדים? ממבט עיני, אני מחויב בחינוכם המאוד חיובי כפי שנראה נכון בעיני ובעיני אישתי. אני מחויב כמובן לפרנסם להאכילם ולמלא את רצונם שוב בגבולות שאנחנו כהורים מציבים להם. אנחנו מחויבים לתת להם את החינוך הטוב ביותר שאנחנו מסוגלים לתת. וכך ללוות אותם בדרך הנכונה והטובה שהיא מאוד אישית לכל משפחה בדרכה שלה עד עזיבת הגוזלים/הילדים את הקן ויציאתם לדרך משלהם בברכת תפילת הדרך. האם אני כהורה שממלא את כל הדברים הנכונים ועושה את כל הדברים עבור ילדי יכול להתפנות גם לדברי המאוד אישיים שהם רק שלי, או אני משועבד טוטלי לילדי ומשפחתי וכל רצוני, תשוקותי, וכו' מחוקים ולא קיימים? כשילדי היו קטנים כך נהגתי, לא פירגנתי לעצמי מעבר לדברים הקטנים והפחות משמעותיים. כל דקה במהלך חיי אז ילדיי היו מול עיניי. במבט לאחור, אני לא מרגיש מנוצל ואני שמח ללא שום חרטה על כל מה שנתתי והענקתי לילדי גם אם זה הפך אותי ואת רצוני ללא חשובים ומחוקים. היום שילדי בוגרים יותר אני מרגיש צורך להקשיב לעצמי ולהתחיל למלא את רצוני. המעבר עבורי הוא מעבר חד ויקח לי זמן להכניס לעצמי בתודעה את הדבר הזה. אחת השאלות החשובות עבורי היא, האם אני כהורה אוהב ומסור רשאי גם להתפנות לחלק האפל בחיי והיא נטייתי המינית? אני מרגיש שעד עכשיו סחבתי לא מעט על גבי את עול משפחתי והגיע הזמן קצת לפרוק את המשא ולתת לגבי לנוח. סטיבן קינג ופיטר שטראוב בספרם "הקמיע" כתבו כך:
"אתה לא יכול לסחוב את כל העולם כולו על כתפיך, בן. אתה לא יכול לעשות את זה. אף אחד לא יכול. נסה לסחוב את כל העולם על הכתפיים שלך, והוא ישבור קודם את הגב שלך ואחר כך ישבור את הנפש שלך". בשביל שהנפש שלנו לא תשבר אנחנו צריכים לדעת מתי לפרוק קצת מהגב אחרת הנזק גדול ואתה תהפך לשבר כלי וח"ו ואתה עלול להפך לנטל על הקרובים ביותר אליך. אני אדם אחראי, אני אבא טוב, אני אבא חם ואוהב, אני אבא שוויתרתי הכל עבור ילדיי ואני עדיין לא מחסיר מהם דבר כפי יכולתי. אבל אני גם בן אדם עם רצונות ותשוקות ואני צריך קצת לעצמי. כל אדם צריך את המרחב שלו. אני קובע עכשיו את המרחב שלי. במרחב שלי ישנם הרבה דברים גם את הפינה של נטיותי המיניות. נטיותי המיניות לא פגעה בילדי בכלל, היום כשילדי בוגרים אני בהחלט מרגיש שיחסיי עם ילדיי כל כך חזקים שהם יקבלו אותי בכל מצב גם אם יום אחד אחליט לצאת ולהתוודות. באשר לאישתי, אני אומר על עצמי שאני בעל טוב אוהב וחם ומה שכתבתי על ילדי בהחלט גם מתייחס אליה. לכל אותם צדקנים = קנאים= אומללים אני בז לכם ואין שום משמעות בעיניי לדברים שאתם כותבים לי ועלי, כי מה אני אגיד לכם חיי טובים ללא נקיפות מצפון.
נסיים בדבריו המופלאים של הרב קוק מספרו "אורות קודש".
"יסוד האושר הוא אהבת האמת בשכל, אהבת היושר בחיים, אהבת היופי ברגש, אהבת הטוב במעשה. ובכל הערכים כולם, כל אדם בונה לו אמת, יושר, יופי וטוב בפני עצמו-כפי מידתו".