הבוקר 16.9.08 קראתי כהרגלי את עיתון מעריב שאותו אני מקבל כל בוקר. הכתבה היא על אחד ממשתתפי תוכנית ריאלטי המשודרת בערוץ 2 "האח הגדול" שבו אחד המשתתפים בשם ערן זילברמן אומר, "אני שונא הומואים וערבים". בכתבה מצוין כי אותו ערן זילברמן עובד בחברת היטק ness והם מתכוננים לפטרו מהחברה בעקבות אותו משפט אומלל שהוא הצהיר ללא בושה באותה תוכנית. אני רוצה להצדיע לחברה שבה הוא עובד על שהשכילה להקיא מתוכה עובד שאינו מתאים להיות באף חברה נורמטיבית המסבוססת על כבוד הזולת. לאותו בחור אני יכול להגיד לו מה שרבי שלמה אבן גבירול כתב, "מי שזורע שנאה, יקצור חרטה". את המשפט שהוא אמר שמעתי לא פעם. המעניין הוא החיבור, שונא הומואים וערבים. כשאדם מגיע לדרגה של שנאה משהו פנימי רקוב אצלו. האם אדם ששונא הוא בעצם שונא משהו שנמצא אצלו בפנימיות שזה חלק ממנו? כי אם אין לו נגיעה בדבר למה שישנא? בתורה כתוב, "אל תשנא את אחיך בלבבך". הפירוש הוא, כשמישהו אומר סתם, אני שונא זאת לא שנאה. שנאה צריכה לבוא מהלב. שנאה שבאה מהפנימיות מהלב זהו השנאה. ולכן התורה מדגישה ואומרת "בלבבך". המעניין הוא כשחבורת אנשים שונאים מישהו או משהו השנאה הוא הדבר שמלכד את אותה חבורה, אהבה לדבר משותף אינו מלכד כמו ששנאה מלכדת. כשקראתי את הכתבה הרגשתי כעס. כעס על השנאה שיש בין בני אדם על נטיתם המינית של אותם אנשים שנואים. הם בעצם לא בני אדם בעיניהם. לא משנה שאנשים הומוסקסואלים הם אנשים שברובם תורמים למדינה ולקהילה אבל בעצם היותם הומוסקסואלים הם כבר לא נחשבים בני אדם ומותר לשונאם. אריסטו כתב,
כל אחד יכול להתרגז, אין קל מזה. אך להתרגז על האדם הנכון, במידה הנכונה, בעיתוי הנכון, למטרה נכונה ובדרך נכונה, אין זה דבר קל כלל ועיקר. אחרי קריאת הכתבה הרשתי לעצמי להתרגז על הדבר הנכון ובמידה הנכונה . ז'אן פול סארטר כתב, "אז זה הגיהנום. לעולם לא הייתי מאמין לזה. אתה זוכר, האש והגפרית, העינויים. אה, כמה מגוחך. אין צורך בעינוי, הגיהנום זה הזולת". הומוסקסואלים הם חלק מהחברה. הומוסקסואליות לא מבדלת אותנו מהחברה אנחנו לא שונים משאר בני האדם. אינשטיין אמר,עיקר מהותו וערכו של היחיד אינו בזכות היותו יצור מובדל, אלא בזכות היותו חלק מציבור אנושי גדול. וההומוסקסואלים הם בהחלט חלק מציבור אנושי וגדול. נשמתו של האדם אינה משתנה בגלל מזג אוויר או בגלל בדידות או שמחה או עצב אלא מהסביבה ומהחברה ומהסביבה שבה הוא חי. חברה שבה הטוב לב נטוע חזק היא חברה ראויה.
אתמול שוחחתי עם אחד האנשים שאני מלווה אותם תקופה ארוכה הנמצא באותה סיטואציה שלי. נשוי עם ילדים. בשיחה שלנו הוא אומר לי, אולי תמצא לי את דג הזהב אוכל לבקש ממנו שלוש משאלות. שאלתי אותו מה תבקש? הוא ענה לי. משאלה ראשונה שניה ושלישית היא להוציא ממני את הנטיה ההומוסקסואלית. הרגשתי את העצבות שבו. בחור שהנטיה שלו נטועה בו מאוד חזק ואין שעה ביום שהוא לא מהרהר בה. ההתמודדות קשה ועצומה. הבדידות, הרגשות המעורבים הקשיים היומיומיים הם נטל לא פשוט. על כל אלו הבדידות של ההתמודדות מבלי יכולת השיתוף של התמודדות היא הקשה מכולם. הבדידות בעצם כלואה בתוך גופינו ונשמתינו זה הופך אותנו למין אסירי עולם לכל חיינו. את דג הזהב אני לא יכול להביא לו אבל אמרתי לו שיש פתגם שאומר, "במקום להתפלל שהמכשול שלפניך יוסר, תתפלל שיהיה לך אומץ להתגבר עליו". ואכן אנחנו צריכים הרבה אומץ וכוח בכדי שנוכל להתגבר על הקשיים ושהתמודדות תהיה קלה יותר.
"מוטב לעבוד בשביל העתיד מאשר בשביל ההווה, משום שלכולנו הרבה יותר עתיד מאשר הווה".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
