דתי מיוסר וגאה

כילד התחנכתי בבית ספר פרטי תל אביבי וכך גם בהמשך דרכי בשנותי כנער. הורי לא סמכו על החינוך הניתן בבתי הספר הממלכתיים. היום כאב לילדים נהגתי כהורי וגם את ילדי שלחתי לבתי ספר פרטיים בגלל אותה סיבה. החינוך שקיבלתי בבתי ספר שבם למדתי יסודי ועל יסודי הוא שונה משאר המקומות שבו למדו חברי. הסתכלנו למורים מלמטה ולא בגובה העיניים ובוודאי שלא מעל. הדיסטנס בין מורה לתלמיד היה ברור. מורה היה מחנך לא חבר. בכל כניסה של מורה לכיתה כל תלמידי הכיתה היו עומדים על רגליהם מפאת הכבוד וברגע שהמורה היה יושב על כסאו התלמידים היו יושבים. לעולם לא דברנו אל המורים בגוף ראשון רק בגוף שלישי. מחנך היה בעל מעמד בעיני התלמיד ובעיני ההורים. היו כללים מאוד ברורים שעל פיו תלמיד היה צריך לנהוג. כללי לבוש, כללי התנהגות גם בבית ספר וגם מחוצה לה. אני זוכר את עצמי בכיתה ז' נסענו כמה מחברי ואני מבית ספר חזרה הביתה. היינו קולניים וכנראה שגם השתוללנו קצת באוטובוס. הדבר הגיע לאוזני ההנהלה ובו ביום הושענו לשלושה ימים על התנהגות לא נאותה מחוץ לבית הספר. החדירו לנו שאנחנו המראה לבית ספר והחינוך שבית הספר מעניק לנו ולכן אנחנו צריכים לכבד את עצמנו ואת המוסד בו אנו לומדים. אולי זה נשמע לכם משהו דרקוני? בהחלט לא! תמיד אני זוכר את בית הספר היסודי ועל יסודי כמקום טוב נעים ואני רק יכול להודות על החינוך שקיבלתי שם. לצערי כשאני בוחן את מצב החינוך בישראל  אני מודה לאל שהיה באפשרות הורי באפשרותי לתת לילדי חינוך אחר. רק מקריאת עיתונים וצפיה בחדשות אנחנו יכולים לראות כמה המצב בכי רע. תלמידים חושבים שמורה הוא חבר, אפשר להיות איתו "סחבק". אין דיסטנס, אין כבוד. הזלזול במורים הוא זועק לשמים. מהו חינוך? מחנכים אמורים לחנך את ילדינו ולהעניק להם ערכים על מנת שיורישו את הערכים האלו לדור הבא לילדיהם. חינוך אמור לתת לילדינו את הכלים איך לחשוב ולא מה לחשוב. מורים אמורים לפתוח את הדלת לעולם של ערכים שבראשם כבוד לזולת, ללמדו שבין אדם לחברו הוא מעל הכל. כתוב, "דרך ארץ קדמה לתורה". בלי דרך ארץ אין לנו כלום. יאנוש קורצ'ק כתב, לתקן את העולם, פירושו לתקן את החינוך. בכל בוקר בדרכי לעבודה אני רואה בני נוער בדרכם לבית ספר. חלקם נראים כאילו התגלגלו מהמיטה, מכנסי ספורט קצרים וגופיות. שיער בצבעים שונים, עגילים בכל מקום אפשרי. חיצוניות משפיעה גל על הפנימיות ולכן, תלמידים אמורים לכבד את המוסד החינוכי בהם הם לומדים ולהגיע בלבוש הולם ומכבד את המקום.  שיחה ששמעתי בין בני נוער בכיתה י"א על הבנות בכיתה מי נותנת ומי לא. האם זה החינוך שאנחנו רוצים שילדינו יקבלו? א.ד גורדון כתב, החינוך הוא הדרך האדם הוא המטרה. אבל מה לנו להלין על כל זה? המדינה לאורך שנותיה לא גיבו את ציבור המורים. הזלזול בציבור המורים על ידי הממסד מקרין על התלמידים ועל הוריהם. אם בשכרם הנמוך, אם ביחס המזלזל לזעקתם של המורים בכל שנה ושנה על הנעשה בבתי ספר. אני מכיר את הטענה השחוקה שמורים נהנים ממספר ימי חופשה רבים. כמה טלפונים מורים מקבלים יום יום או יותר נכון לילה לילה מהורים עם טענות שונות ולעיתים משונות? כמה שעות הכנה מורה רציני צריך להכין את השיעור לילה קודם לפני שהוא מלמד בכיתה? שעות של השתלמויות על מנת לשפר את מערכי הלמידה בין מורה לתלמיד. וההורים? ישנם הורים החושבים כי המורים הם הבייביסיטר של ילדיהם. דורשים, צועקים, מאיימים. והילד שלהם? מלאך. ישנם הורים שלא השכילו עדיין שמורה לא אמור להיות השמרטף של בנם כי אם ללמדו ולחנכו. כשילד מגיע עם גב של ההורים שהכל מותר והמורה הוא השפוט, המורה יכול להרים ולהכנע לרצונותיו של התלמיד והוריו. המורים אחראים על חינוך הילדים בין כותלי בית הספר אבל, ישנם הורים השוכחים כי החינוך ממשיך גם בבית ומורה אינו הפקר או שק חבתות. 

מערכת המעמידה מורה בכיתה של 40 תלמידים היא מערכת פושעת. תלמידים חלשים אין להם סיכוי להצליח ולשפר את הישגיהם. תלמידים חזקים מאפילים על שאר הכיתה ואין בכוחו של המורה לתת את מירב תשומת הלב לי שבאמת זקוק לו. שוב אני לא מלין על המורים כי אם על המערכת כולה.

כילד וכנער לימודי הסתיימו בכל יום בין השעות חמש ושש בערב. כך גם במוסדות שילדי למדו ולומדים בהם. האם הם מסכנים? בוודאי שלא והם לא רואים את עצמם כמסכנים. מה האופציה? לחזור הביתה בשעה אחת או שתיים ו...? לצפות בטלוויזיה בתוכניות מטופשות ובלתי חינוכיות ללא כל השגחה? גלישה באינטרנט ללא השגחה בתכנים פרוצים ללא כל יכולת שליטה במה הילד צופה בחדרו? בדור שלנו ילדינו נחשפים להמון אלימות, מין, שפה גסה, המשפיעה על נפשו של הילד. התוצאות ברורות בשטח. ברבים מן המקרים שומעים שפה דלה וגסה, אלימות גואה בין כתלי הבתי ספר. מדוע ילד, שבתנאים מסוימים הוא פיקח, חד עין, מלא דמיון, בעל כושר ניתוח, בקיצור  אינטליגנטי, יהפוך ברגע הכנסו לכתה, כבמטה קסם, לחצוף, לעיתים אלים ואפטי ללימודיו? האם חשיפה הכל כך רחבה שילדינו נחשפים אינם גורם ישיר לכל זה?

באשר למורים, הרמב"ם בספרו משנה תורה כתב, הרב שלימד ולא הבינו התלמידים, לא יכעוס עליהן וירגז, אלא חוזר ושונה הדבר אפילו כמה פעמים, עד שיבינו עומק ההלכה. וכן לא יאמר התלמיד הבינותי, והוא לא הבין, אלא חוזר ושואל, אפילו כמה פעמים. ואם כעס עליו רבו, ורגז  יאמר לו: רבי, תורה היא, וללמוד אני צריך, ודעתי קצרה. הוראה אינה מקום ככל עבודה. הוראה הוא המקצוע בעל האחריות הגבוהה ביותר מכל העבודות במשק. מורים צריכים להבין את גודל האחריות. הם מחנכים את הדור הבא ועל פי החינוך שהם יעניקו לילדינו כך יראה הדור הבא. דרך החינוך והלמידה הוא מעצב את טבעו של הילד שיגדל להיות אדם.  מורים מחנכים צריכים להבין שאיך שהם מלמדים ומתנהגים עשוי להיות חשוב ממה שהם מלמדים. ועיקר החינוך הוא מידותיו של המחנך שאותם הוא מעביר לתלמידיו. יש פתגם שאומר, מורה בינוני אומר. מורה טוב מסביר. מורה מצוין מדגים. מורה מושלם מעורר השראה. על מנת שמורה יהיה מושלם ויתן השראה לתלמידיו הוא צריך להיות איכותי, אנושי, חם עם יכולת ענקית של הענקה מעצמו לתלמידיו. הוראה אינו מקום מפלט למחוסרי עבודה. לעסוק בהוראה צריך להיות קריטריונים מאוד גבוהים על מנת לזכות בתפקיד האמור להיות תפקיד נכסף.  ינוש קורצ'ק כתב, דמעות הן מלוחות. מי שמבין זאת יכול לחנך ילדים, מי שלא מבין, לא יכול לחנכם. מורה צריך לדרגה כמו שכתוב בתלמוד במסכת ברכות, אשרי תלמיד שרבו מודה לו.חינוך טוב מעבר להשכלה הוא הענקת כלים לתלמידים לצאת לעולם עם דרך ארץ כלפי הזולת כבוד הדדי, סבלנות וסובלנות לאדם הרגיל והשונה. הבנה לכל מגזר ומגזר. על ידי כך בתקווה עולמנו יראה טוב יותר.

אני אסיים בדבריו של אלברט אינשטיין,  "מטרת החינוך צריכה להיות: אנשים המצטיינים בעצמאות,  במחשבה ובמעשה,  ועם זאת רואים בשירות למען הכלל את משימת חייהם העיקרית".