דתי מיוסר וגאה
אני גבר בשנות הארבעים דתי נשוי +4 בנים והומו.
אני מכנה אותנו קהילת האילמים כי ההתמודדות היא אך ורק בנינו לבין עצמנו ללא יכולת לשתף אף אחד. מטרת הבלוג הוא לשתף אותכם במה שעובר עלי ולחזק ולהתחזק ע"י אחרים אשר נמצאים באותו מצב. |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 8/2008
אבא
אבא שלי נפטר שבוע שעבר. שלושה שבועות אחרי גילוי מחלת הסרטן הוא עצם את עיניו ועבר לעולם שכולו טוב ללא יסורים ומכאובים. לילה קודם ילדיי ואני זכינו להפרד ממנו. אחרי שכולם נפרדו ממנו בקשתי מכל הנוכחים לעזוב את החדר ולהשאיר אותי לבד יחד איתו. הוא היה מעורפל ומידי פעם הגיב לדברי. לפני שהלכתי בקשתי ממנו סליחה. היה לי הרבה על מה לבקש סליחה. כילד, בן, לעיתים אתה נהג בחוסר כבוד לאחד ההורים אם בדיבור ואם במעשים. הרבה סיטואציות בחיים גורמות לך לעיתים להתפרץ או לדבר בחוסר נימוס כלפי אחד ההורים. לעיתים זה מלווה בכעס ובמרידה אבל הורה תמיד סולח לילדיו. אמר פעם מישהו, מעמדו של אב המשפחה נתון בכפיות טובה מפרנסם של כולם ואויבם של כולם. בשבת האחרונה לחייו בילית בחברתו כל השבת רק הוא ואני. הוא אומנם היה בתרדמת רוב הזמן אבל בינך לבין עצמך אתה מתייסר על הרבה דברים שעשית בעבר. אתה מתחיל להעביר תקופות מחייך הקשורות לאביך. אתה עושה חשבון נפש ארוך לעיתים כואב מצד אחד אבל מצד שני אתה גם נזכר בדברים הטובים והיפים שהיו בניכם לא הזלתי דמעה. לא בזמן קבלת הבשורה לא בזמן ההלוויה ולא במהלך כל ימי השבעה. אין לי הסבר למה, ברור לי שבקשת סליחה ומחילה עזרה לי מאוד בקבלה וההשלמה עם פטירתו. אבא שלי היה איש העולם הגדול. איש משכיל, גאון, איש עבודה עם מוסר עבודה מאוד גבוה, שתקן מאוד מופנם. איש חושב שראשו עבד כל הזמן. בילוי בחברתו היה משעמם, הוא כל כולו היה נתון בעבודתו ובמחשבותיו. רוב הזמן לא היה בבית. עבודתו הצריכה ממנו הרבה שעות מבוקר עד לילה ונסיעותיו בעולם היו שגרתיות. ילד צריך אבא בבית אין תחליף לאבא. מתנות יקרות ערך אינם תחליף, פינוקים יקרים אינם תחליף ובוודאי כסף אינו תחליף. ילד צריך אבא בבית. הסופר אשר ברש כתב, "ילדים יונקים את אמם בקטנותם ואת אביהם בגדלותם". היה בי הרבה כעס על החסר של אבא בבית.נכון הוא שכל חייו הוא עשה למען ילדיו, פרנס את ביתו בכבוד ולא חסך מילדיו מאומה. חינו את חיינו ברמה כלכלית גבוה ולא הרגשנו לעולם חסרון בבית. אבל האם זה מכסה על הכל? אולי אין הכל. אבל אהבה, חום קרבה, הדרכה וחינוך של אב לבן זה הכל. כאב לילדים משל עצמי למדתי הרבה ממנו. למדתי איך לא להיות. מגיל ינקות אני אב מאוד פעיל. אני אב תומך, עוזר, מחנך ומנסה לעשות הכל למען ועבור ילדי. למדתי ממנו בהפוך על הפוך איך להיות אבא טוב. אהבתי אותו, כעסתי עליו, לעיתים הבנתי אותו רוב הזמן היה לי קשה להבין אותו. אבל לזכותו אני אומר, שדרך חייו היה למען רווחת ילדיו ומשפחתו. זכות אבות הוא דבר ידוע ומאוד מקובל ביהדות, אבל זכות אבות אינה מספיקה, אם הבן אדם לא עושה לעצמו על ידי מעשיו ייחוס עצמי כל זכות האבות אינה שוה כלום. אני אסיים בדבריו של רבי מנחם מנדל מקוצק:
"יש צדיקים מיוחסים המתפארים בכך שהם הולכים בדרך שהלכו בה אבותיהם. ללכת בדרכי האבות זה לסלול דרכים חדשות. החיקוי הוא דרך של קופים, בני אדם צריכים לחדש".
באשר לאבי, אבא תנוח על משכבך בשלום, כל "הלמרות" נמחקו ואינם. אני אהבתי אותך ואתה תמיד תחסר לי ולכולנו.
| |
| כינוי:
מין: זכר  |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
