שוחחתי לפני כמה ימים עם מישהו בעניין עסקי. הפלגנו בשיחה מעבר לנושא העקרי ותוך כדי שיחה שאלתי אותו האם הוא דתי? הוא ענה לי בשליפה, לא חס וחלילה. תוך דקות השנאה התועבה שהוא חש כלפי דתיים וכמובן נגד ההומוסקסואלים ועוד כלפי אנשים השונים ממנו שאינם מעדתו. תהיתי ביני לבין עצמי מהיכן נובעת השנאה כלפי האחר. האם איבדנו פורפורציות? חיי האדם כל כך קצרים ושנאה זה כעס האם זה שווה לחיות את חיינו הקצרים מלווים בכעס תמידי? מהיכן נובעת השנאה. כעס, קנאה, פחד. אם אתה שונא אדם, אתה שונא בו משהו שהוא חלק ממך. מה שאינו חלק מאיתנו לא מפריע לנו. אדם ממשפחתי שמאוד קרוב אלי קיבל מחלה סופנית. אדם שהיה פעיל בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. אדם שעוזב את הבית בשעה חמש ורבע כל בוקר לעבודה חוזר בערב, אדם שגדול בתחומו שאנשים עומדים בתור לעזרתו ולעצתו. תוך פחות מחודש אתו אדם נהיה צל של עצמו עד כדי מצב סיעודי. החיים כל כך קצרים וישנם אנשים המתבוססים בשנאה כלפי אנשים שלעולם לא עשו רע אלא בגלל מה שהם. אדם צריך בכדי להשתנות לשנות את המודעות העצמית שלו, ולא, הוא ימשיך להיות כועס וזורע שנאה בכל מקום. קונפוציוס כתב, בני אדם מאבדים את בריאותם כדי להשיג את כספם ואז מאבדים את כספם כדי להציל את בריאותם, בשל מחשבותיהם על העתיד הם שוכחים את העבר וכך חיים לא למען ההווה ולא למען העתיד, ובו בזמן שהם חיים כאילו לעולם לא ימותו - הם מתים כאילו מעולם לא חיו.
חומר מחשבה לחשבון נפש שכל אחד ראוי לעשות בינו לבין עצמו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
