האם אורח חיינו מושתת על העיקרון של "איש באמונתו יחיה"?
החברה על כל סוגיה מכילה מחנות רבים. כל מחנה מנסה לשכנע, לכפות, ולגייס אנשים לשורותיה. ההסברים והשכנועים של כל צד מונעים על ידי אמונה בצדקת דרכיהם אותם הם מייצגים. לשם מה צריך את כל מערכת ההסברים והשכנועים של המחנות, לא פשוט לחיות על פי איש באמונתו יחיה? תופעת גיוס אנשים למחנות בהרבה מקרים מונעת על ידי פחד. ישנם סיבות רבות לפחד. הפחד מהשונה והשוני, פחד של מעמדות הנובע מי יותר חזק, הפחד שאורח חיינו וצדקת דרכינו הם בועה ויש הפוחדים מפיצוץ הבועה. אם נסקור את עברו של העם היהודי לאורך ההיסטוריה נוכל להביא דוגמאות רבות. שלטון יוון ורומי בארץ ישראל שבהם נגזרו גזרות על העם היהודי נגד מצוות היהדות כגון, ברית מילה, לימוד תורה ושמירת השבת ובכל זאת רבים מהיהודים שהמשיכו לקיים את אורח חייהם היהודים במיסתור. אותו דבר חזר על עצמו בימי האינקויזיציה שהכנסיה ניסתה לכפות את דתה על היהודים, מי שנתפס הועלה למוקד ומי שלא המשיך את אורח חייו היהודים במסתור (האנוסים). וכך ההיסטוריה רצופה באין ספור דוגמאות. מעבר לתופעת האנטישמיות ישנה הפחד מהשונה והשתלטות השונה על הרוב. פה אני אביא ספור קצר שחויתי בעצמי. כשאני עובד בחו"ל בסוף כל יום עבודה אני יושב בבר של הבית מלון. מכיוון שאני יושב לאורך תקופה מאוד ארוכה באותו מקום אתה מכיר את אנשי המקום והיושבים הקבועים ונוצר מן חברות על הבר. במשך חודשים אתה לומד להכיר את האנשים ולחבב ולהתחבב עליהם. לילה אחד מן הקבועים שתה קצת יותר מידי פנה אלי ואמר לי, אתם היהודים משתלטים בכל מקום. אתם הרופאים הכי גדולים העורכי דין הכי טובים, שולטים בענף היהלומים הפרוות הוול סטריט הוליווד וכך המשיך בדבריו על שליטת היהודים. מה שנקרא שתה יין יצא סוד. האם אדם כמוהו פוחד שאנחנו היהודים נשתלט עליו ועל ארצו ונהפוך אץ ארצות הברית לארץ היהודים? גם בארצנו ישנם את הדתיים והחרדים, ושאינם דתיים שכל אחד חי את חייו לפי דרכו ואמונתו. רבים רואים בחרדים המנסים לכפות את אורח חייהם על האחרים. האין זה לגטימי מצדם ברוח הדמוקרטיה לנהוג כך? באותו רוח דמוקרטית ישנה לכל אחד ואחת הבחירה האם לקבל את דעתם או לא. אני אביא את אחד הדוגמאות הבולטות, נושא הכשרות, האם מישהו יעלה על דעתו שכל חברות המזון או בתי המלון המצוידים בתעודות כשרות מצטידות בתעודות כשרות בגלל כפייתם של החרדים? בל נשלה את עצמנו הכל עניין כלכלי גרידא. אנחנו חיים בתוך חופשיות מוחלטת ומבחירה חופשית. כל אחד יכול לבחור האם להכנס למסעדה כשרה או לא, כל אחד יכול לשמור שבת לפי אמונתו ודרכו, הבחירה בחיינו היא חופשית לחלוטין כאדם הבודד. הציבור הרחב חי כל אחד כבודד ולא כקהילה ולכן האיש באמונתו של האיש הפרטי ואני מדגיש הפרטי בהחלט מיושמת.
איש באמונתו יחיה דבר מאוד חיובי אבל ישומו רצופה במכשולים רבים. גם קהילת ההומוסקסואלים נתקלת בבורות מצד רבים מאלו הנקראים סטרייטים.אם אני שומע אדם שאומר לי אני לא מוכן לישון בחדר אחד עם הומו בטענה צינית אני מפחד להדבק, או הם מגעילים אותי וכל מיני דברים מכוערים מעין אלו זה נובע מבורות ומפחד. נכון שקהילת ההומוסקסואלים הם במיעוט אבל רבים שכחו שגם המיעוט הם בני אדם כמו כולם. קהילה המכילה אנשים נפלאים אינטלגנטים אינטלקטואלים, רופאים, עורכי דין, סופרים, אנשי עסקים, הומוסקסואלים נמצאים בכל תחום שרק אפשר להעלות על הדעת. חבל שכל האנשים האיכותיים שאותם הזכרתי אינם בקדמת הבמה ולא הראי של החברה ההומוסקסואלים. האם הבורות מונעת מהם לחיות על פי איש באמונתו יחיה? הנקודה החיובית שכל אדם חי את חייו בשלמות ובחופשיות גם לפי נטית מינו וזהו הישג עצום בדור שלנו. איש באמונתו יחיה חייב להיות להמשייך מיושם בצורה נבונה ומשכילה בלי לדרוך על אחרים ותוך כדי התחשבות מוחלטת בחברה ובאדם הפרטי.
אני אביא ציטוט המתייחסת על התקוה מספרו המופלא של ויקטור פרנקל רופא פסיכיאטר ניצול שואה שנקרא אדם מחפש משמעות, "סגולה מיוחדת היא באדם שאין הוא יכול להתקיים אלא אם כן הוא צופה אל העתיד. זה מקור ישעו ברגעים הקשים ביותר של קיומו, אם כי יש שהוא צריך לאלץ את רוחו שייטול עליו משימה זו".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
