דתי מיוסר וגאה

בן כפר, גם כשנעשה למלך, ממשיך לשאת את סלו על הראש. (תלמוד בבלי מסכת מגילה)

במוצאי השבת האחרונה  (21.6.08) צפיתי בטלוויזיה בתוכנית הבית היהודי. התכנית עסקה באירגון הנקרא "עצת נפש". אירגון עצת נפש טוען שיש ביוכלתו לעשות היפוך באישיותו של האדם ולהופכו מהומוסקסואל לסטרייט. מכיוון שהתוכנית הייתה במסגרת תוכניות דת והבמאי של הסרט אדם חרדי ממילא התוכנית הייתה חד צדדית, מגמתית, שאינה משקפת את כל העניין. הנושא שלכעצמו הוא עניין כבד ורציני הדורש השתתפות של כל הצדדים. בתוכנית הם הביאו שניים שלושה דוגמאות של גברים אשר חיו כהומוסקוסאלים במשך שנים ואשר היו מודעים ומקובעים בנטייתם ההומוסקסואלית. אחרי טיפול ו"מסע" כך הם קוראים לטיפול, הפלא ופלא הם התהפכו וכיום נישאו והקימו משפחה. התהיה הראשונה שלי האם הם באמת התהפכו או שהודחקו? בתחלית המאמר הבאתי ציטוט מרש"י במסכת מגילה, בן כפר שנעשה מלך, ממשיך לשאת את סלו על הראש. האם גם אותם גברים שטוענים להיפוך עדיין נושאים את סלם על ראשם?

אלפונס קאר אמר, לכל אדם שלושה סוגי אופי, זה שהוא מציג לראווה, זהו סבור שיש לו אופי, ואופיו האמיתי. אדם שטוען שההיפוך שלו הצליח יש לו שלושה סוגי אופי? אדם שרוצה ללכת לטפול של המרה בבקשה, אינשטיין אמר, רק מי שלוקח סיכון והולך רחוק, מגלה עד כמה רחוק הוא יכול להגיע. אדם צריך להוכיח לעצמו שהוא אכן עשה את כל המאמצים. אני מניח שחלקם הולכים מתוך אמונה שהם יכולים "להחלים" מהמחלה הנקראת הומוסקסואליות.  דמוסתנס אמר: קל מאוד להונות את עצמנו, הואיל והאדם מאמין בנקל במה שהוא משתוקק להאמין. מכיוון שאני כותב את המאמר אני אביא את עצמי כדוגמא חיה. בגיל צעיר מאוד הייתי מודע לנטייתי המינית. בל נשלה את  עצמנו, אנחנו מכירים את עצמנו יותר טוב מכל אדם אחר כולל ההורים שלנו. לעניין הזהות המינית, אדם מודע לעצמו מהרגע שיכול לעמוד על דעתו. האם אני יכול ללכת לטיפול המרה? בוודאי שלא. זה אני, הפילוסוף הסיני לאו צה אמר, "זה היודע אחרים נבון הוא, זה היודע את עצמו  נאור". הנטיה שלי הוא חלק ממני כמו כל איבר אחר בגופי, כמו שאני לא יכול להפוך בצורה טבעית את שערי משיער בלונדיני לשיער שחור ככה אני לא יכול להפוך מהומוסקסואל לסטרייט. מה קורה לאנשים שטענו שטיפול ההמרה שהם עברו הצליח? הם הם חיים בהדחקה או בהעמדת פנים? אדם יכול לשכנע אחרים שהוא עבר תהליך המרה אבל האם הוא באמת יכול לשכנע את עצמו, את הפנימיות שלו. אנשים עוטים על עצמם מסכות במהלך חייהם בכל מיני מצבים, המסכות יורדות במשך הזמן מרצון או בעל כורחם.אדם יכול להיות אדם שונה ממה שהוא באמת בוודאי שלא, והעמדת פנים זה מאוד מעייף,ומיאש.  אנחנו חיים עם עובדה. אם מתעלמים מעובדה קיימת היא לא נעלמת. לעתים היא מעצימה ומכאיבה יותר. "זיק אחד מתחיל להבה גדולה". באיזשהו שלב בחייהם הזיק יגיע ואז זה יהיה כמו אש בשדה קוצים. ככותב המאמר אני אביא את עצמי שוב כדוגמה. אני מודע שמאמרי לעיתים גורמות לתגובות קשות. אני נשוי, בעל משפחה, אורח חיי הם חיים כפולים. כשהתחתנתי, חייתי בהדחקה. הדחקה נבעה מאהבתי העצומה שחשתי כלפי אישתי. הדחקה שלי נמשכה במשך שנים ארוכות. כל זוג עובר תהפוכות בחייו, לעיתים משמעותיות יותר לעיתים פחות. בהרבה מקרים טלטול בין בני זוג אחד מהבני זוג או שניהם עוברים תהליך המשנה את אורח חייהם. באחד הטלטולים הלא פשוטים שלי זיק אחד התחיל להבה גדולה. אני ממרומי גילי יכול להעיד, הדחקה היא זמנית. אדם לא יכול לשנות את פנימיותו, מהותו,אישיותו הנלווה לזה גם את תשוקתו.  סיום ההדחקה מחזירה אותך למציאות האמיתית של כל אחד ואחד. אמר פעם משהו,יש אנשים שחיים בעולם חלומות, וכאלה שמתמודדים עם המציאות; וכאלה שהופכים אחד לשני. אחר ההדחקה אתה מתמודד עם המציאות. אני אסיים במשפט שאמר ויקטור הוגו: "אם אנו מוכרחים לסבול, הבה נסבול ברמה הגבוהה".

ההתמודדות עם מצבנו האישית הוא סבל ברמה גבוהה.