דתי מיוסר וגאה
אני גבר בשנות הארבעים דתי נשוי +4 בנים והומו.
אני מכנה אותנו קהילת האילמים כי ההתמודדות היא אך ורק בנינו לבין עצמנו ללא יכולת לשתף אף אחד. מטרת הבלוג הוא לשתף אותכם במה שעובר עלי ולחזק ולהתחזק ע"י אחרים אשר נמצאים באותו מצב. |
| 4/2008
קבלה ולא הכרה
אני אתחיל את מאמרי בדברים שכתב בנימין זאב הרצל בספרו הידוע אלטנוילנד :
"איננו מפלים בין אדם לאדם. איננו שואלים מהי דתו של אדם, ובן איזה גזע הוא. עליו להיות אדם ובכך אנו אומרים די". הסיבה שפתחתי בדבריו של הרצל היא בגלל אנשים הטוענים שצריכים להכיר בנו. ואני שואל את עצמי להכיר בי או בנו? ממתי בני אדם צריכים בהכרה? האם אנחנו אירגון? מדינה? גוף חיצוני שאחרים צריכים להכיר בנו? להזכירכם אנחנו בני אדם כמו כל אחד עלי אדמות בכדור הארץ שאינו זקוק להכרה. אני מוותר על ההכרה ועל אילו שרוצים להכיר בי. אני מעיד על עצמי שאני אדם נורמטיבי, תורם לחברה תרמתי ותורם למדינה, מנסה לתרום לחברה ואחרי כל זה אני צריך הכרה? נטיותי ומעשי בחדר השינה שלי אינו מעניינו של אף אדם ואיני זקוק לאף אדם שיכיר בי בעניין זה. אני בהחלט מבין שבדברים מסויימים הקהילה ההומוסקסואלית מופלת לרעה אבל מכאן ועד הכרה בי רחוק כמזרח למערב ואני דוחה בכעס על אילו שדורשים הכרה. הרב נחום דיאמנט כתב בספרו נתיבות עולם:
"זכויות לא דורשים, זכויות יוצרים". מי שמרגיש מופלה שיפשפש גם במעשיו. אדם נורמטיבי התורם למדינתו ולחברה שבה הוא חי והוא בן אדם, פשוט בן אדם (מענטש) החברה תקבל אותו אני מדגיש תקבל ולא תכיר בו כחלק בלתי נפרד מהחברה, בכך הוא יוצר זכויות ולא דורש זכויות. גם אנחנו אין לנו זכות לדרוש . גתה כתב, אין האדם יכול תמיד להיות גיבור, אבל תמיד יכול להיות בן אדם. "מעשיהם יקרבום ומעשיהם ירחיקום". אנחנו נשפטים על פי מעשינו ולא על פי נטינתינו. ולאילו הקוראים לרבנים ממגזרים שונים להכיר בנו, בל נשלה את עצמינו, אף רב משום מגזר מזרחי, חרד"ל, והחרדי לעולם אבל לעולם לא יקבלו אותנו או יכירו בנו. יהיו רבנים שיבואו אולי להרצות בפני הקהילה הדתית ההומוסקסואלית אבל תוך תוכם, הם דוחים אותנו בשאט נפש. הדבר הנכון הוא לגרום לכל אותם רבנים רמי"ם בישיבות משגיחים בישיבות יותר נכון לזעזע ולטלטל אותם בחוזקה עד שיפנימו ויבינו שנושא ההומוסקסואליות לא מטאטאים מתחת לשטיח. תופעה ונטיה זו קיימת בכל המגזרים גם אצלם וכידוע שהרבה בחורים התנסותם המינית הראשונית היא בין כותלי הישיבה. אולי דיי להעמיד פנים, וכשבחור בא לדבר עם רבו או כל דמות חינוכית אחרת בישיבה אל תשתיקו אותו ואל תפטירו בתתחתן זה יעבור, או בלא מדברים על נושא זה. כשבחור כבר אוזר אומץ לבוא לרבו עם נושא כל כך טעון תתייחס ואל תפטור אותו או תתעלם ממנו הנזק עלול להיות עצום. בחור בגיל העשרה בבעית התלבטות מינית זקוק לעצה מוסמכת ומהימנה, כשהוא כבר עובר את שלב החשש והפחד ופונה לרבו ורבו פוטר אותו בלא כלום ההשפלה שחש אותו תלמיד תגרום לו או עלולה לגרום לו לנזק. הבעיה גם בבחורים יותר בוגרים, בחורי ישיבה לפני נישואיהם. כאן כן צריכים לדרוש ולעשות מעשה בהכרת התופעה עד שיבינו שעם כל הכבוד ללימוד התורה שהם מלמדים ישנם דברים גם מעבר. מוסד חינוכי וצוותו מתעסקים בנפשות. להתעסק בנפשות הוא אחריות על והוא לא על תנאי בזה אני מטפל ובזה לא כאיש חינוך מוטלת החובה לטפל בכל ואם אין לא הבנה או יכולת אל תתעלם תמצא אחר שכן מבין זה לא בושה ולא פיחות כבוד. ולכל אותם חילונים הקוראים את המאמר גם במגזר שלכם לצערי המצב לא טוב יותר. החשש והפחד להתמודד עם הבעיה קיימת אצלכם לא פחות, הזלזול הלעג והדחיה כלפי ההומסקסואלים מורגשת היטב, אבל הלעג המוסווה שלכם כלפי ההומואים מסוכן בהרבה יותר מהלעג הפומבי של החרדים כלפי ההומואים.היה מי שאמר "זה גדול להיות גדול, אבל זה עוד יותר גדול להיות אנושי". ונסיים בדבריו של רבי ברוך ממעז'יבוז : "זהירים הם בני אדם שלא לבלוע נמלה חיה, ואין הם זהירים שלא לבלוע אדם חי".
| |
| כינוי:
מין: זכר  |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
