החלטתי לחרוג ממנהגי ולפתוח בדבר תורה מפרשת השבוע פרשת תזריע. פרשת תזריע בחלקה מדברת על טהרות וטומאות ונגעים הבאים גם מחטא לשון הרע. המושג לשון הרע הוא רחב מאוד ואפשר לכתוב עליו עמודים על גבי עמודים. לא סתם כתוב "החיים והמוות ביד הלשון". אדם יכול להפגע פיזית, ממונית, נפשית רק בגלל לשון הרע, בגלל יצר נקמנות של אדם המחליט להעליל על אדם אחר עלילות שווא או להדביק לו סיפורים שלא היו ולא נבראו. הכנסת האחרונה התאפינה בגידופים מכוערים כלפי ההומוסקסואלים כך צוטט היום בחדשות. יש כאלה ששכחו מהו חטא לשון הרע ועד כמה הוא חמור. אולי אם כל המלעיגים והמכפישים יקראו בעיון את דבר התורה הם יבינו לו במעט במה הם חוטאים וכמה יש להם ללמוד גם מאנשים כמונו.
פרשת שמיני מסתיימת במילים " זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף וְכֹל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת בַּמָּיִם, וּלְכָל-נֶפֶשׁ הַשֹּׁרֶצֶת עַל-הָאָרֶץ. לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר וּבֵין הַחַיָּה הַנֶּאֱכֶלֶת וּבֵין הַחַיָּה אֲשֶׁר לֹא תֵאָכל, ופרשת תזריע מתחילה מיד בטומאות וטהרות אדם - טומאת היולדת, ואחריה טומאות נגעים, שפרטיהן מרכיבים את רובו המכריע של תוכן הפרשה. רש"י מסביר את סמיכות העניינים ואומר: "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ- אמר ר'' שמלאי כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף במעשה בראשית, כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף"; כלומר - התורה מסבירה את דיני הטומאה והטהרה של המינים השונים של החי על פני האדמה לפי סדר בריאתם.
אגב אמירתו זו של רבי שמלאי, שאלו המפרשים את עצמם מדוע, באמת, נבראו בעלי החיים קודם לאדם, וכמה פירושים הובאו בדבר בגמרא, מתוכם נזכיר רק את הפירוש שאדם נברא אחרון על מנת שלא יגבה לבו, שאם יגבה לבו יאמרו לו "יתוש קדמך".
הדבר ציון מביא פירוש אחר מדוע נברא האדם לאחר בעלי החיים: הגמרא במסכת עירובין אומרת - א"ר חייא" מאי דכתיב (איוב לה) "מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו"?... אמר רבי יוחנן: אילמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה דרך ארץ מתרנגול שמפייס ואחר כך בועל". כלומר: ישנם בעלי חיים המצטיינים במידות טובות מסויימות מטבע בריאתם: החתול צנוע, הנמלה נמנעת מן הגזל, לתרנגול יש דרך ארץ בביאה, היונה זהירה על עריות וכו''. האדם בא לעולם שבו כבר קיימים בעלי החיים האלה, והוא "לא צריך להמציא את הגלגל" - הוא יכול להתבונן בהם וללמוד מידות. אמנם לכל בעל חיים יש רק מידה טובה אחת שבה הוא מצטיין, אבל האדם יכול ללמוד את כלל המידות מכלל בעלי החיים.
מתוך כך, ממשיך הדבר ציון, ניתן להבין מדוע תורת נגעי אדם באה לאחר דיני בעלי החיים: הגמרא במסכת ערכין אומרת שאין נגעים באים אלא בעוון לשון הרע: "אמר ר'' יוסי בן זימרא: כל המספר לשון הרע - נגעים באים עליו".
עכשיו מתבאר לנו לא רק מדוע נשנו דיני טומאת אדם מיד אחרי דיני בעלי חיים, אלא באופן ספציפי, מדוע שנתה התורה דיני טומאת נגעים מיד אחרי בעלי חיים: בעלי החיים אינם לוקים בלשון הרע, והאדם האומר לשון הרע אינו יכול להצטדק בטענה שלא למד תורה: אפילו אם לא היתה התורה ניתנת כלל, עדיין היה אפשר ללמוד את המידה של המנעות מלשון הרע מבעלי החיים, שקדמו לאדם ואינם מדברים לשון הרע; ולכן, אומר הדבר ציון, ניתן לשלב את דברי האמוראים במדרש ובשתי הגמרות הנ"ל (ערובין וערכין) לכדי פירוש אחד: התורה שנתה לנו דיני נגעים לאחר דיני טומאות וטהרות בעלי חיים, כדי ללמדנו שגם אילו לא היתה התורה ניתנת כלל, עדיין אותו אדם הלוקה בנגעים בשל לשון הרע, היה יכול ללמוד את המידה הטובה של המנעות מלשון הרע מבעלי החיים שקדמוהו בבריאה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
