את הציטטה שבכותרת המאמר שלי אמר רבי מנחם מנדל מקוצק שהיה מגדולי הרבנים החסידיים של פולין.
אני בהתכתבות עם בן אדם מקסים ומעניין הגר בקנדה. בן אדם בא מרקע דתי וחי בזוגיות רבת שנים עם בן זוגו. השיחות שלנו הם גם כמובן על הפן הדתי שהוא עדיין קשור אליו למרות שהוא אינו מנהל אורח חיים דתי היום. הוא סיפר על מפגשים הצפויים בין הומואים דתיים לבין רבנים המוגדרים "יותר פתוחים". אין לי ספק כי רוב רובם של הרבנים לא היו מוכנים לשמוע על מפגש שכזה בינם לבין המוצרעים קרי הומואים. אנחנו בכלל לא נחשבים בתוך הכלל כי הרי אנחנו חוטאים מהיסוד ולא נחשבים. פרקי אבות מביאה את דבריו של בן עזאי: "אל תהי בז לכל אדם, ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה, ואין לך דבר שאין לו מקום". תקראו אותם שוב שוב ותפנימו את דבריו החכמים של בן עזאי.
ישנם דברים שאולי הם שוכחים? האם הם לומדים רק מה שנוח להם ומתעלמים מהיסודות? על זה אני מאוד תמהה. לא אני לא נאיבי בתוך עמי אני חי.אני אולי בורג קטן בתוך מערכת ענקית אבל אולי קולי ישמע פעם. תמיד כותבים לי שאני צועק, מקטר, מדכא, תמים וכו' אני לא מכל הרשימה שכתבתי והרשימה עוד ארוכה. אמר פעם מישהו אם אני לא אמצא דרך אסלול אותה. אני מנסה לצעוק ולירות באוויר אולי יום אחד אני אפגע במשהו או במישהו שיטולטל ויקח את דברי לתשומת ליבו. הלן קלר המופלאה שהייתה חירשת ואילמת כתבה דבר מופלא שאני רואה לנכון לצטט אותה:
"אני משתוקקת להגשים משימה חשובה ואצילית, אבל נפל בחלקי למלא משימות קטנות, כאילו היו חשובות ואציליות". בהתכתבות שלי עם אותו בן אדם מקסים ואהוב אמרתי לו עם כל זה שאני חוטא מיסודי האם אני לא נולדתי בצלמו של בורא עולם כמו כל אחד מהרבנים בין אם הם פתוחים יותר או פחות? האם כל המפגשים הללו הם לא בזבוז זמן? לעולם לא נשנה את דעתם עלינו. אני בהחלט יכול לדמיין בראשי את השיחות של הרבנים, שיחות הנעשות בנועם, טון אבהי וחם, לא מתלהם חלילה אלא ברוך כאדם המבקר חולה במיטת חוליו. הם ירעיפו חמלנות כאדם החולה במחלה סופנית. בתוך תוכם אנחנו חוטאים כופרים ומיותרים. ניטשה אמר : "לעיתים אדם נשאר נאמן למטרה רק משום שהיריב לא נשאר אטום". פה לדעתי הצד השני אטום ואין לנו על מה להתעקש יותר. האם להיות פסימיסט יעזור לי? בוודאי שלא אם כל אחד יהיה פסמיסט ופסיבי במעשיו ימשיכו לדרוך עלינו עד דק. ושוב אני אביא את דבריה של הלן קלר המופלאה שאני זוכר כילד היא הייתה סמל בעיני, וכך היא אמרה: "שום פסימיסט לא גילה מעולם את סודות הכוכבים, או שט לארץ לא נודעת, או פרץ את הדרך למרחבי רקיע חדשים בעבור הרוח האנושית". אני בהחלט נגד של "שב ואל תעשה". לכל המבקרים אותי והכותבים לי אולי קל לכם לבקר אותי אבל מה אתם עשיתם מעבר לכתיבת סיפורכם בבלוג שאתם מנהלים?נכון יש כותבים טובים ומענינים אבל מעבר לזה אתם לעולם לא משמיעים את קולכם למען הכלל.
אני אסיים בדבריו של רבי נחמן מברסלב:
"אין דבר המביא לשלמות בחיים יותר מאנחה היוצאת מעומק הלב". כל מאמר שאותו אני כותב בבלוג יוצא ממעמקי ליבי והלוואי שזאת האנחה שעליה כתב רבי נחמן מברסלב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
