דתי מיוסר וגאה
אני גבר בשנות הארבעים דתי נשוי +4 בנים והומו.
אני מכנה אותנו קהילת האילמים כי ההתמודדות היא אך ורק בנינו לבין עצמנו ללא יכולת לשתף אף אחד. מטרת הבלוג הוא לשתף אותכם במה שעובר עלי ולחזק ולהתחזק ע"י אחרים אשר נמצאים באותו מצב. |
| 3/2008
כל המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם
כמובן שאיני מתיימר להיות כמו הכותרת למאמר אבל, אני כן מתכונן למרות מחאות של כמה ועם הסברים של כמה כי אני מתוסכל ומדוכא, חיי לא שלמים בדרך חיי הכפולים והזיוף כביכול בחיי וכהנה וכהנה הסברים, בכל זאת אני מתכונן להיות פה לאלה שלא מדברים אינם רוצים או אינם יכולים. אחד החיזוקים שקבלתי לאחרונה היו אימיילים ששלחו לי וכתבו לי כי אני משמש להם פה ורבים רוצים להגיד ולעיתים לזעוק ואינם יכולים או מעיזים.לאחרונה התחלתי להריץ לעצמי בראש את תסריט חיי ולחשוב בעצם ממתי אני מודע מי אני ומה אני. הרבה תמונות עלו בראשי וחלקם מצחיקים. אני זוכר כי בכתה ג' אני וחבר שלי היינו מתפשטים ונוגעים אחד לשני באברי המין. נכון שהיינו ילדים קטנים אבל אני זוכר את הנעימות שבדבר. מאז ועד שהגעתי לישיבה תיכונית לא נחשפתי לזה מה שכן הפנטזיות כן רצו בראש. בישיבה תיכונית היינו בפנמיה שבה אנחנו לומדים ישנים אוכלים ומתקלחים יחד. במקלחות היו לא מעט חגיגות יזומות. אמנם לא של יחסי מין אלא האבקויות, הליכת מכות יזומות כמובן בעירום. שם נחשפתי לראשונה במגעו של גבר וההנאה הייתה בלתי ניתנת לתיאור. ההתגפפויות הללו נמשכו עד סוף הלימודים עם גרעין קבוע שמידי פעם מצטרפים חדשים נכנסים למעגל. באותו שלב לא היה לי ספק למי אני נמשך. כבחור אתה נחשף גם לחברת בנות בתנועות נוער והבחירה מונחת בפתחך אבל אני את הבחירה שלי עשיתי בגיל צעיר. רבים מאיתנו נחשפים בישיבות אם זה התיכוניות ואם זה בישיבות מה שנקרא גבוהות למיניות ההומוסקסואליות בגלל אופיו של המוסד הדתי שהוא מתחם סגור לזכרים בלבד. כשאתה נמצא בסביבה סגורה של גברים שעושים הכל יחד 24 שעות ביממה טבעי הוא שתסתקרן כבחור בשנות העשרה וזהות מניותך אינה ברורה דיו. חשיפה זו לעיתים אינה בריאה לאלו שנמצאים בתפר ומנסים למצוא את מקומם ולאיזה צד הם נמשכים. אני לא מדבר על אילו שבאים יותר בשלים בדעתם כמוני וזה נתן לי רק דחיפה קדימה, השלמה וחיזוק. ראיתי לא מעט מבולבלים ואני תוהה כמה מהם חיים חיי כפילות וכמה מהם מתייסרים בינם לבין עצמם בהתמודדות היומיומית. הרבנים והמחנכים בישיבות לא הפנימו כמה זה נפוץ ובמקום להתמודד עם הנושא הם קוברים אותו בתואנה שזה לא נמצא,נושא שלא מדברים עליו,הוא לא צניעותי. הם אפילו לא מעיזים לעלות על דל שפתותיהם את המילה הומו/הומוסקסואל כי זאת מילה מלוכלכת. לא מזמן קראתי מאמר של הרב אבינר על הומוסקסואליות בהלכה. הרב אבינר לא יכל לומר את המילה הומו ובמאמר כל פעם שהגיע הפסקה להזכיר את המילה "הגועלית" הזאת הוא כתב במאמר הו.. האם אנחנו מצורעים שרק מעצם המילה אתם מפחדים להדבק חלילה? האם לא הגיע הזמן לקום ולהתמודד עם הבעיה האמיתית ולא לקבור אותה? האם לא הגיע הזמן לתת לבחורי הישיבה שהם בגיליי העשרה שמבולבלים מינית הכוונה ויעוץ לגדול ולהתפתח בצורה נאותה ואמיתית? אני מאשים את כל הצוות החינוכית של הישיבות שמפקירים מינית את תלמידיהם ואל להם לבוא בטענות לאיש או להוקיע את אלו שאינם יוצאים ברוח הישיבה כדבריהם כי האשמה בצוות החינוכית בלבד. ההתפתחות וההכרה המינית לדעת כל המומחים מתבשל בסביבות הגיליים שש עשרה עד שמונה עשרה או תשע עשרה. גיל שהבחורים הדתיים נמצאים בישיבות, כמה עיוורים הצוות הישיבתי יכולים להיות? ממה אתם מפחדים שאולי כן תגלו איזה בחור או שניים שהם הומואים? ואז מה תעשו תשליכו אותם? לאף רב או מחנך דתי אין לו את זכות הדיבור בנושא ובפרט לגדף את ההומואים הבאים גם מקרבם כל עוד שמצפונכם אינו נקי ולא העזתם להתמודד עם התופעה. דאגלס אדאמס כתב: "אין בעיה כל כך מסובכת עד שאתה לא יכול למצוא לה תשובה פשוטה מאוד אם תביט בה בדרך הנכונה". תתחילו לעשות מעשה אחרת אתם יכולים להלין רק על עצמכם.
| |
| כינוי:
מין: זכר  |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
