דתי מיוסר וגאה

לפני כחודשיים ספרתי לכם על האהבה שמצאתי. כן, נבהלתי מזה שאני עלול להתאהב. לאחר תקופה קצרה ניתקתי את הקשר. לפני כמה ימים הרגשות גברו עלי,  שלחתי לו הודעה בפלאפון. לשמחתי הוא כתב לי כמה הוא מתגעגע והוא מאוד רוצה להיפגש איתי. אמש נפגשנו. היה מדהים ומרגש ולא יכולנו להפסיק להחזיק ידיים ורק להסתכל ולחבק אחד את השני. לא , זה לא היה מפגש של סקס,  נפגשנו ורק התחבקנו והתנשקנו בעיקר דברנו. החיבוק והקרבה  הרוך ואהבה שווה בכמה דרגות מסקס שאתה בסופו של דבר גומר נרגע והולך הלאה. במפגש של אתמול הוא מפגש שאין לו סיום ואין לך רוויה, אתה רק רוצה שימשך הלאה והלאה. קשה היה לנו להיפרד היינו מחוברים בצורה מדהימה וראינו כמה חסרה לנו הקרבה של שניינו. הבחור שאני מאוהב בו הוא  בתחילת שנות ה-30 שלו נשוי מצפה לילדו הראשון בעוד חודשיים אינטליגנט אקדמאי ומאוד חכם. אהה גם יפה תואר. הוא מתחבר לאנשים אך ורק בטווח הגילאים שלי. העובדה שבזמן נפגש אנחנו מדברים ומדברים מוכיח לי כמה החיבור חזק. סקס? לא צריך אינטליגנציה. באים מזדיינים גומרים והולכים הביתה. לא תודה, אני מחפש מעבר לזה. גבר שאפשר לדבר איתו על כל נושא, אוהב ואכפתי ולא טכני. כמה טוב להיזכר בהרשה של לאהוב ולהיות מאוהב ונאהב. כמה חיים זה מכניס בך. להיות איתו להתנתק מהעולם השגרתי שלי ולהיכנס לפנטזיה שמתממשת ושאפשר לחוש אותה על אמת. לגברים שחיים כמוני במערכת חיים כפולה יכולים להתחבר למה שאני כותב. הרחמיים העצמאיים שכולנו חשים, הכאב הנפשי, הבדידות, והעובדה שאנחנו חיים בסוד הפרטי והנוראי שלנו גורמת לנו למאבקים פנימיים קשים בכל אחד אחד מאיתנו ואף אחד לא יוכל להתכחש למאבק המעייף הזה שלא פוסק לרגע אחד יום אחר יום. אחד הסיבות שפתחתי את הבלוג שלי לפני מספר חודשים זה בגלל הסיבה של הבדידות והסיבה שאין לי לאן לפנות. כל אחד שדיבר איתי בעקבות הבלוג והאימיילים שקיבלתי רק חיזקו אותי ועל כך אני מודה לכל אחד ואחד. אהבה, כמה טובה היא אהבה, זה בהחלט לא מצרך של מותרות אלא הכרחי כאוכל נפש לנשמתו של האדם.