דתי מיוסר וגאה

אתמול דברתי עם בן אדם שנמצא בדיוק במצבי. נשוי, דתי בעל משפחה צעיר ממני ב 14 או 15 שנה. מפליא עד כמה אני עברתי דיוק אותם מהלכים שהוא עובר היום. הקושי, הכאב, ההחמצה. הקושי לחיות כהומו במסגרת משפחתית סטרייטית רגילה. הקושי של לאהוב אבל לא להתאהב ולהיות נאהב כמו שאנחנו רוצים להיות. וההחמצה, תמיד עוברות השאלות אילו. אילו הייתי נוהג אחרת, אילו הייתי יוצא מהארון כבחור רווק, אילו הייתי עוזב עכשיו. כל השאלות הללו עוברות לנו בראש דרך הבטן ואינם מרפות ומכאיבות עד כדי כאב פיזי. גם במצבנו אנחנו צריכים לתמרן את חיינו ותמיד להסתכל על החצי הכוס המלאה וזה אולי מה שיחזיק אותנו.

במעל החיים יש תקופות של שמש זורחת ויש ימים מעוננים.

מצא את היופי בכל שעה בחייך,

החיים הם כמו קשת, צריך שיהיו שמש וגשם כדי שיופיעו הצבעים.

החיים ם גינה של שמחות. סיפוקים והזדמנויות לאושר.

אבל עלינו לקטוף אותם ולשזור זר ענק.

אל תתייחסו לחיים יותר מידי ברצינות לא תצאו מזה בחיים.

האושר נמצא בטווח השגה, צריך לפעמים לתפוס אותם,

האושר הוא זר פרחים מוגש על ידי החיים.

תעיזו! הוסיפו תבלינים פיקנטיים לחייכם.

תודה לחיי על הבריאות, אושר, ושפע הטוב שהענקתם  לי.

החיים פשוטים האדם מסבך אותם.

כל האוצרות על פני האדמה אינם שווים כמו האושר להיות נאהב.

האהבה היא אוצר אך רבים מתעלמים ממנה.

אין לנו שליטה על הרוח אבל תמיד אפשר לכוון מפרשים.

לא חשוב בחיים לקבל את המשחק הטוב ביותר, חשוב לשחק היטב במשחק שיש ברשותנו.

כל הדברים הללו הם עניין של הסתכלות. נכון קשה מתסכל ומדכא, אבל יש דרך אחרת להסתכל על זה ואולי לצאת קצת מכל התחושות הקשות המלוות אותנו יום יום ומידי פעם כל דקה ביום.