דתי מיוסר וגאה

כשהחלטתי להתחיל לכתוב בלוג עשיתי את זה מכמה טעמים. הטעם הראשון הוא שהבלוג ישמש לי מעין תרפיה עצמית על ידי כתיבה. הטעם השני לשתף עוד אנשים המתלבטים כמוני הנמצאים במצבי ולא חסרים כאלו. הטעם השלישי הוא לחזק ולהתחזק. זהו בעצם הסיבה העקרית לכל הבלוג. אם אני מקבל אימיילים מאנשים הנמצאים במצבי ורוצים לחלוק איתי את רחשי ליבם ולחזק אחד את השני כבר יש שכר לעמלי. ואכן מגיעים אימיילים אלי על מנת לשתף אותי במה הם עוברים ורוצים לדעת כיצד אני עובר את חיי לאור מצבי האישי. לחיות בכפיליות זה לא קל אבל לעיתים הנסיבות הם מה שגורמים לנו לחיות בצורה זו. לא בחרנו להיות מה שאנחנו נולדנו כך. האם אפשר להפיק את המירב משני הכיוונים? בוודאי שכן רק צריך תמיד לנהוג בחכמה. אני מאוד מקווה שדרך פה נוכל להקים כמעין קבוצת תמיכה לכל הנמצאים במצב זה. כתוב איש לרעהו יאמר חזק. בוא נחזק אחד את השני כבלי תמיכה איך נוכל לשרוד.