דתי מיוסר וגאה

חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה. (ספר משלי פרק כ"ב פסוק ו')

אתמול בערב בזמן שישבתי לשתות קפה ישבו לידי אמא ובנה כבן עשר. האמא מצביע מבעד לחלון על העץ המואר שברחוב ואומרת לבנה תראה איזה יופי. הבן אומר נכון כמו כריסמס. (פה עלי לציין כי מדובר במשפחה יהודית). האמא עונה לו, איך כריסמס יפה, יש להם עץ מקושט, המון מתנות, גרביים מלאות ממתקים תלויות בכל מקום. הבן עונה לה, יש להם גם את סנטה קלאוס. ואז הבן שואל אותה מזה סנטה קלאוס? עונה לו האמא, סנטה קלאוס זה כמו אליהו הנביא. עונה לה הבן, אבל אליהו הנביא הוא דבר אמיתי. נראה לך עונה לך אימו? כמו שסנטה קלאוס לא אמיתי כך גם אליהו הנביא. השיחה הזאת עשתה לי צביטה בלב והמון חומר למחשבה על החינוך במדינת היהודים. יאנוש קורצ'אק כתב, לתקן את העולם, פירושו לתקן את החינוך. אחרי שיחה זו חשבתי לעצמי כמה דברים בחינוך אנחנו צריכים לתקן, לחזק ולא לוותר. אחרי שיחה כזאת בין אמא לבנה מיד חשבתי מה אלכסנדר דיומא כתב על חינוך,   הכיצד זה שלמרות שהתינוקות הם כה אינטליגנטים, המבוגרים הם כה טיפשים? כנראה זוהי השפעת החינוך.

חומר מחשבה לכולנו.