דתי מיוסר וגאה

לפני כשלושה שבועות נכנסתי לצ'אט. דברתי עם בחור ששאל אותי האם אני יכול לעזור לו בלשון עברית. התשובה המיידית שלי הייתה לא, הסיבה שסירבתי כי לא הרגשתי מספיק טוב בכדי שאוכל לעזור. לאחר מספר דקות החלטתי לשאול אותו לשם מה בחור בן 26 צריך עזרה בלשון העברית. אותו בחור ששמו יובל ענה לי שהוא עלה לפני מספר שנים מאחד ממדינות ברית המועצות והוא כותב שירה והוא צריך עזרה באיות נכון ובדקדוק. החלטתי להרים את הכפפה ואמרתי לו שאעשה את זה בשמחה. באותו יום יובל הגיע אלי. אחרי מספר דקות של היכרות הוא הוציא מתיקו את ספרו שבו הוא כותב את שיריו. התחלתי לקרוא את השירים והם היכו בי כמו פטיש של חמש קילו. אני בדרך כלל לא קורא שירה, אבל כשהתחלתי לקרוא את שיריו של יובל נגלה לפני עולם של כאב, עצבות, רגעי שמחה ואופטימיות אם כי לא הרבה. יובל, בחור שעלה לארץ עם אימו ואחיו. אביו נשאר במדינה שממנה הוא הגיע. נאלץ לכלכל את עצמו ולחיות חיי הישרדות. לחיות על מנת לשרוד זאת לא תוכנית טלוויזיה שהמשתתפים בו מתמודדים על פרס כספי גדול, חיי הישרדות של יובל הוא לזכות בפרס הגדול שהוא "החיים". לא חיי עושר, לא חיים של מותרות אלא חיים של בן אנוש הראוי לחיים טובים עם אושר בצידם. כשהתחלתי לקרוא את שיריו המופלאים הרגשתי איך יובל, משורר מפשיט את עצמו דרך שיריו. השקיפות שבמילים לא נתנו לי מנוח באותו יום כשחזרתי מפגשתי הראשונה עם יובל. שיר אחד שלא הפסיק להדהד במוחי  עד היום שלושה שבועות אחרי נקרא, "עבודה זולה". השיר נכתב על עבודתו כבחור צעיר שמכר את גופו לגברים באחד מגני תל אביב. באותו ערב כשחזרתי הביתה השיר חזר אלי שוב ושוב וגרם לי להזיל לא מעט דמעות. עמוס עוז בספרו קופסה שחורה כתב, "החיים? נתיב קוצים שבו נעבור זוחלים". בשביל הישרדות טבעו של אדם שיעשה כמעט הכל. קראתי את השיר שוב ושוב ובכל פעם הרגשתי מחנק בגרוני. נפוליאון בנפורטה אמר, "צריך יותר אומץ כדי לחיות מאשר למות". העבודה הזולה כפי שהוא קורא לה אולי תתפס בעיני אחרים כדבר בזוי, פסול, אבל אל לנו לשפוט אדם שנמצא בהישרדות של החיים. היום יובל גר בעיר אחרת. עברו 8 שנים מאז אותה עבודה זולה בה הוא עסק. עובד, מתפרנס וחי חיים משוחררים ושלמים עם עצמו. שיריו מלווים בהרבה עצבות. אהבות קודמות,  חיפוש אחר אהבה, קשיי החיים וההתמודדות היומיומית שאיתה הוא חי את היום. למרות הבדלי הגיליים ביני ובין יובל מצאתי ידיד מדהים. אני לומד לא מעט ממנו ודרכו על עצמי. הוא פקח את עיניי בהרבה מאוד מובנים. גיליתי אצלו נשמה ופנימיות מדהימה המשתקפת גם כלפי חוץ. יופי בא ויופי הולך, אדם יפה תואר הוא מרשים כלפי חוץ אבל מה עוד נשאר מזה? פעם פגשתי קשיש בדיור מוגן. ישבנו ודיברנו. הוא סיפר לי שאישתו המנוחה הייתה אישה יפת תואר. אבל תדע לך אמר לי אותו קשיש יופי יכול להיות ברכה וקללה כאחד. יופי פנימי הוא היופי האמיתי וכשיש יופי פנימי כמו של יובל זה מוקרן החוצה.הרב קוק כתב בספרו אורת הקודש,

אני בא מרקע מאוד שונה משלו. נולדתי לחיים מאוד מבוססים. הרבה דברים אצלי היו מובנים מאליו. הכל היה בהישג יד רק צריך לבקש. כשאדם נולד לחיי רווחה כפי שאני נולדתי ערך לדברים גדולים וקטנים כאחד מאבד את המשמעות לכל דבר בחיים. הקלות שבא לך דברים רק כי אתה רוצה הוא פסול בשיטת חינוך. אני למדתי מזה הרבה בחינוך ילדי. כשהכרתי את יובל ההבנה שלי רק גדלה לדרך שבה אני מנסה לגדל את ילדי ולהקנות להם ערכים שלי היו כל כך מובנים מאליו ולא בצורה ובדרך הנכונה

אני אסיים בדברים שכתב וולטיר על ידידות: