דתי מיוסר וגאה
אני גבר בשנות הארבעים דתי נשוי +4 בנים והומו.
אני מכנה אותנו קהילת האילמים כי ההתמודדות היא אך ורק בנינו לבין עצמנו ללא יכולת לשתף אף אחד. מטרת הבלוג הוא לשתף אותכם במה שעובר עלי ולחזק ולהתחזק ע"י אחרים אשר נמצאים באותו מצב. |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 10/2008
קשיים (על חטא 2)
יום כיפור עבר. זהו אחד מימי הכיפור הכי קשים שעברתי בחיי. אני מתוודה שלא יכלתי להתפלל. המילים במחזור התפילות לא תפסו את עיניי. לא הצלחתי להתרכז. לא הצלחתי לקלוט את משמעות התפילות. מחשבותי העסיקו אותי לכל אורך היום. התבוננתי בטקסט של התפילות וכל הזמן היכתה בי המחשבה האם המשמעות של יום כיפור מקבלת אנשים כמוני. ההירהורים היכו בי כפטיש בראש וזה לא נתן לי מנוח לכל אורך היום. חמש פעמים אנחנו מתוודים בטקסט שנקרא על חטא. טקסט שבו רשימה ארוכה של חטאים של בין אדם לחברו ובין אדם לקונו. לא יכלתי לחשוב האם אני באמת חוטא כזה גדול? אני חושב שאני איש ישר, טוב ונעים לבריות ומנסה להיות ככה בפני בוראי. האם זה מספיק? הייתי רוצה להאמין שכן. אני מניח שאם הייתי משוכנע כי בשל נטיותי הנטועות בי ללא יכולת לשנותו זהו אני, אכן מספיק. אולי זה היה נותן לי מנוח. אבל אין לי מישהו שיאשר לי את זה. אני אדם מאמין ובכל זאת יש לי רשימת שאלות מאוד ארוכה. שאלות קשות שלא נותנות לי מנוח. יש פתגם שאומר, אמונה שאין בה ספקות היא אמונה מתה. אין לי ספקות באמונה אבל יש לי שאלות קשות שאין לי עליהם תשובות. ניטשה כתב, אמונה, לא לרצות לדעת את האמת. אני מאמין ואני רוצה לדעת את האמת ואני הייתי רוצה לדעת את התשובות לכל הקשיים שלי שאיתם אני מתמודד יומיום שעה שעה. במוצאי יום הכיפורים הרגשתי ריקנות. הרגשת הריקנות היתה כל כך ממשית כמו כאב חד. היום עבר ולא חשתי דבר כפי שאני מרגיש כל שנה. לא הרגשתי הזדככות או התרוממות רוח. לקראת יום כיפור אפשר לחוש את המתח באוויר, את הקדושה של היום הקרב ובא. וביום עצמו מתפללים בבית הכנסת, הציבור גדול, אבל למעשה, כל אחד בפני עצמו מתבודד עם עצמו מתפלל ומתוודה, מבקש מאלוהים עבור השנה חדשה. לא הרגשתי שאני יכול לבקש, לא יכלתי להרגיש שאני מסוגל להתבודד עם עצמי כי מיד המחשבות שוב דופקות את הראש. תחושה של עצבות דכאונית בלתי נשלטת. מוצאי יום כיפור, הרגשה של עוד יום עבר כמו כל יום בשנה. לא חשתי את הצום לא הייתי מחובר למקום. תחושה של ריחוף לשום מקום. עם הגיל הקשיים הולכים קשים יותר ויותר. יש תחושה של פספוס, החמצה ועצב. רבי נחמן מברסלב כתב, אל תטעה בין שברון לב לבין עצבות ודיכאון. דיכאון הוא כעס, תלונה נגד האל משום שלא נתן לך את מבוקשך. אך כשלבך שבור, דומה אתה לילד קטן הבוכה משום שאביו נמצא רחוק ממנו. המחשבות של אילו היה ניתן להזיז את הזמן אחורה מתבטלות ואינם רלונטיות. חגים הם זמנים מאוד קשים בשבילי. אני מרגיש את החוסר, החור בלב מדמם. אנשים במצבינו האישי יכולים לאהוב. החוסר הוא בלהתאהב. להיות מאוהב הוא צורך נפשי, צורך שהלב זועק ואין אותו.תקופת החגים, זמן של משפחתיות וזוגיות אוהבת. תקופה לא קלה לאנשים שליבם לא נמצא במקום שהלב היה רוצה להיות. הציפיה לעבור את החגים ולחזור לשגרה עוברת אט אט. השיגרה מרגיעה את התחושות הכואבות. גתה כתב, אין דבר יקר ערך יותר מאשר היום הזה. ולכן כל יום חדש בשבילי הוא יקר ערך ואלי עם הרבה תקוות ואמונה בלב. טקיטוס שהיה מגדולי ההיסטוריונים של רומי כתב, יש כאלה המטביעים את צרותיהם, ויש כאלה המלמדים אותם לשחות. אני מקווה שאוכל להיות שחיין טוב ולמצוא את הכוחות להתמודד ולהשאר עם הראש למעלה.
| |
| כינוי:
מין: זכר  |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
