My virtual diary..

הרגע סיימתי לקרוא ספר באמת מדהים, ספר על מישהו שיש לו הכל, אבל העולם נראה לו כל כך מזויף, כל האנשים מזוייפים, וזה מעציב אותו כל כך..  נער בן 17 שהוא הרבה יותר חכם ממה שהוא חושב, הוא מעיז להיות אמיתי עם עצמו, הוא חוקר, מכיר את עצמו ומבין באמת מה הוא אוהב ומה הוא לא אוהב, ובגלל זה עצוב לו כל כך והוא מרגיש רע לראות את ההתנהגות הלא אמיתית, המתאמצת והדו פרצופית של אנשים בסביבתו, או אנשים בחברה בכלל... הספר עוקב אחרי הנער למשך שלושה ימים בהם הוא בורח מהפנימה ומגיע לניו יורק.. הוא מסתובב ומוצא את עצמו במצבים הזויים כאלה ואחרים, שתמיד מותירים אותו באותו דיכאון קיומי.. הוא מגיע לסוג של התמוטטות עצבים, או כמעט התמוטטות, אבל בסופו של דבר, ממש בסוף הספר הוא מטופל בפסיכואנליזה, והוא הולך לחיות את החיים כמו שהם אמורים להיות, הוא יסיים טיפול ויילך ללמוד בפנימיה אחרת, וינסה ללמוד ולחיות כמו שצריך, והאמת, קשה לי להחליט אם זה טוב או רע...

בכל מקרה, הספר שאני מדברת אליו הוא "התפסן בשדה השיפון" של ג'.ד סאלינג'ר, ואני ממליצה עליו בכל דרך אפשרית, ספר פשוט מעולה.. יש לו סגנון כתיבה מיוחד, לא ספרותי באופן אופייני... אהה ואם יש לכם את האופציה לקוא את הספר באנגלית זה נראה לי עדיף, כי כשקראתי את הגרסה העברית התרגום נראה קצת תקוע...

שיהיה לילה שקט

טוב, עבר קצת זמן מאז הפעם אחרונה שכתבתי..

בזמן הזה החלטתי לעשות הפסקה של סימסטר ולראות איך אני ארגיש בהמשך לגבי מה שאני רוצה, התחלתי לברר גם בקשר לקורס בגרפיקה, הלכתי לשיעור אחד כדי לראות מה זה בעצם, וזה נראה נחמד, עכשיו רק נשאר להחליט עם עצמי מה יהיה..

פתאום ירד ממני הלחץ ואני מרגישה הרבה יותר טוב, סוף סוף אני אחראית להחלטה הזאת וזאת הרגשה שלא הייתה לי הרבה זמן, כאילו אפשר קצת לנשום לרווחה.

לנושא אחר- חבר שלי הפתיע אותי אתמול והודיע לי שנוסעים לשבוע לטורקיה, זה ממש נחמד, למרות שאיכשהו היעד עצמו מבאס קצת, כאילו תורכיה זה לא משהו כמו אילת- מפוצצת בישראלים ערסים? ואם כבר אילת לא עדיף לרדת לסיני? בכל מקרה, קצת התבאסתי אבל ברגע שראיתי איפה אנחנו הולכים להתאחסן התעודדתי.. נראה מגניב למדי.

אז מחר בלילה אנחנו טסים, ואני מקווה שיהיה כיף ומזג האוויר יאפשר לי להחזיר קצת את השיזוף שלי..

אז עד לפעם הבאה...

אני אבודה לחלוטין כרגע, לפני כמה שעות קיבלתי תוצאות של מבחן שהייתי בטוחה שהלך לי בו טוב, וגיליתי שנכשלתי... יש לי מבחן גדול עוד יומיים ואני פשוט מרגישה שאני לא רוצה ולא מסוגלת להתמודד איתו ולהתמודד עם התואר הזה בכלל.. דיברתי עם השותפה שלי, גם היא סטודנטית לפסיכולוגיה, ומשיחות איתה ומליון מחשבות עם עצמי אני רק מגיעה יותר ויותר למסקנה שאני לא רוצה את התואר הזה, לא במסגרת שאני עושה אותו עכשיו..

אני חושבת שאני אקפיא את התואר לסימסטר מחר ואקח הפסקה קטנה לראות מה אני רוצה לעשות, יש לי סוג של כיוון- עיצוב גרפי מושך אותי, אבל כרגע רק המחשבה של לעשות צעד כזה מכווצת אותי.. אני מדמיינת את שיחת הטלפון לאמא שלי, שבגללה התחלתי את התואר הזה כשלא הייתי מוכנה אליו נפשית בכלל,  ואני קופאת, אני מפחדת שאני עושה טעות, מפחדת מהזמן שבזבזתי, מהכסף, מהעתיד, מהתגובות.. אבל אני באמת מרגישה שזה לא הולך, אני נלחמת בעצמי ולהתחיל עכשיו שנה שלישית כנראה תהיה טעות..

אני מבולבלת לגמרי.

תגובות הרגעה, ייעוץ והמלצות על בתי ספר טובים לעיצוב גרפי יתקבלו בברכה.