http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=468953כותבת כשרע לי, ככה זה בד"כ, לא?heCopyright 2026 מהרהרת. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=468953http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=468953&blogcode=10056510<div align="right" dir="rtl"> ימים רבים נגמר הכוח, היא לא רוצה לנשום היא לא רוצה לנשום ואנשים כבר מדברים עליה כאילו זה הסוף טוב, מה בסך הכל יכול להיות היא מקווה מאוד שכל זה ייפסק, ובקרוב ימים רבים הפכו ללילות ניסתה לשמוח עשתה כמעט הכל אך בגרון יש חול וברחובות עברו מזמן להסתובב עם לבבות מבטון ואין מי שיבוא אצלה לישון עומדת בחלון שכל זה יפסק ובקרוב ימים רבים הפכו ללילות ולא נראה כאילו יש לזה סוף</div>Sun, 19 Oct 2008 02:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (מהרהרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=468953&blogcode=10056510http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=468953&blog=10056510http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=468953&blogcode=8346422<div align="right" dir="rtl"> Please come and find me, my love I'm ready now to come home Please come and find me, my love Lets leave this place Lets leave no trace </div>Thu, 03 Jan 2008 23:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (מהרהרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=468953&blogcode=8346422http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=468953&blog=8346422http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=468953&blogcode=8255420<div align="right" dir="rtl">נגמרים לי הכוחות ואין לי כלום יותר לתת לאחרים ולתת לעצמי, הרגשת ריקנות שבאה והולכת אבל בסופו של דבר היא תמיד שם, תמיד בפינה, וכל פעם אני נופלת אליה, שוב ושוב, וכל כך נמאס לי, באמת נמאס, ואני מרגישה שאין לי שום נחמה שתציל אותי מההרגשה הזאת, פשוט כלום. כנראה שאהבה חסרת תנאים מתקיימת רק בתנאים נוחים... בסופו של דבר אני פה, מרגישה כל כך רע, ואני לבד, אין לי אף אחד שינסה להפיג את התחושות האלה, כל אחד עסוק ולא מסתכל, באמת שאני לגמרי לגמרי לבד בעולם הזה, וכל כך לא מתחשק לי להיות כאן.</div>Sun, 23 Dec 2007 00:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (מהרהרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=468953&blogcode=8255420http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=468953&blog=8255420http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=468953&blogcode=7947637<div align="right" dir="rtl">הרעיון שמישהו קורא בבלוג שלי, קורא את המחשבות הכי פרטיות שלי בעולם, שאת רובן אני בקושי מעזה לחשוב, מפחידה אותי.. ז"א אין לי מושג אם יהיה כאן בין הקוראים אדם שיוכל לזהות אותי ולגלות דרך הבלוג הזה דברים על החיים שלי. בגלל זה קשה לי להפתח כנראה.. זה תמיד היה ככה, אני נפתחת לאנשים בכיף ובקלות עד רמה מסוימת, מספרת דברים שנראיםדי אישיים,כנראה בגלל זה אנשים חושבים שאני כזאת חברותית ופתוחה, אבל מה שהם מקבלים זו לא הצגה אפילו, זו פשוט אמת אמת מאוד חלקית, הגבול שלי מאוד ברור לי ואותו אני לא אעבור, ואנשים יחשבו שמה שאני מראה להםזה כל מה שיש בי... וזה כל כך לא... עצוב לי מאוד שאני צריכה לשמור על הפאסון הזה, כל הזמן לשמור על הדמות שיצרתי ושכולם מזהים בה אותי, כשזה חלק כל כך קטן וזניח ממני.. זה באמת עצוב.. אני חושבת שגם בפני עצמי לא נחשפתי לגמרי, עד כמה הזוי שזה אולי נשמע, נראה לי שאני פשוט מפחדת לגלות מי אני, אולי משהו בתת מודע לא נותן לי.. מרגישה שהאנרגיות שלי על אוטומט, אני מוציאה בדיוק כמה שצריך בשביל לתפקד, אבל אין לי שום רצון או חשק לעשות מעבר... רק מה ש"צריך", מה ש"נכון", מה שמצפים ממני כשבפ</div>Sun, 18 Nov 2007 01:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (מהרהרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=468953&blogcode=7947637http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=468953&blog=7947637http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=468953&blogcode=7865106<div align="right" dir="rtl"> אלפי זוגות עיניים אלפי זוגות עיניים מסתכלות עליי מחפשות אותי אלפי זוגות עיניים צוחקות עליי, נעוצות רק בי מסביבי עיניים, עייני האחרים והןשופטות אותי זוגות ועוד זוגות עיניים הן רודפות אותי מחכות שאפול, שאתרסק לקרקעית אלפי זוגות עיניים מסתכלות עליי אך לא רואות אותי אותם זוגות עיניים, הם בשלהם אני בשלי בשביל אלפי זוגות עיניים אני לא העיקר, סתם עוד חלק מהנוף רדופה רק מעצמי אין לי כוח עוד לחשוב </div>Thu, 08 Nov 2007 01:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (מהרהרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=468953&blogcode=7865106http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=468953&blog=7865106http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=468953&blogcode=7814960<div align="right" dir="rtl">החיים שלי מחולקים לתקופות. תקופות טובות ותקופות רעות, זה קצת הזוי אבל כל פעם שיש לי תקופה טובה רצופה אני ישר מתחילה לחשוב על מה שהולך לקרות בתקופה הרעה, וזה עובד גם הפוך, כשאני במצב רע אני מנסה לעודד את עצמי ולחשוב שתכף יהיה טוב, ואני אפוצה על כל מה שקרה לי לאחרונה. לא יודעת עד כמה החיים שלי נורמליים והמחשבות שלי ואני.. סוג של אמונה טפלה... אני קצת מרגישה כמו בנאדם דו קוטבי, לא בקיצוניות מטורפת, אבל המחשבות שלי והדעות שלי משתנות בלי הפסקה- יום אחד אני על גג העולם, בטוחה בעצמי ואופטימית, ויום אחרי זה אני שפופה, עצובה ומובסת מהחיים.. זה קורה גם כשאין שום שינוי חיצוני אצלי בחיים, הכל בא מהראש, והראש כמו שאמרתי לא לגמרי יציב. אני מנסה לחשוב חיובי, להרים את עצמי למעלה, להיות אסירת תודה על מה שיש לי, וזה לא מעט, אבל כמו שהמשפט המפורסם אומר you don't know what you got till it's gone' (אגב אני מקשיבה לג'נט ג'קסון שרה את השיר הזה עכשיו, שיר מצויין) בכל מקרה, אני יודעת מה יש לי וכמה אני בת מזל שיש לי את מה שיש לי בחיים,אבלאני מרגישהשאני לוקחת את הדברים האלה כמובנים מעליהם, ממהרת להתייאש ולשקו</div>Fri, 02 Nov 2007 00:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (מהרהרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=468953&blogcode=7814960http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=468953&blog=7814960http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=468953&blogcode=7775333<div align="right" dir="rtl">הרגע סיימתי לקרוא ספר באמת מדהים, ספר על מישהו שיש לו הכל, אבל העולם נראה לו כל כך מזויף, כל האנשים מזוייפים, וזה מעציב אותו כל כך.. נער בן 17 שהוא הרבה יותר חכם ממה שהוא חושב, הוא מעיז להיות אמיתי עם עצמו, הוא חוקר,מכיר את עצמו ומבין באמת מה הוא אוהב ומה הוא לא אוהב, ובגלל זה עצוב לו כל כך והוא מרגיש רע לראות את ההתנהגות הלא אמיתית, המתאמצת והדו פרצופית של אנשים בסביבתו, או אנשים בחברה בכלל... הספר עוקב אחרי הנער למשך שלושה ימים בהם הוא בורח מהפנימה ומגיעלניו יורק.. הוא מסתובב ומוצא את עצמו במצבים הזויים כאלה ואחרים, שתמיד מותירים אותו באותו דיכאון קיומי.. הוא מגיע לסוג של התמוטטות עצבים, או כמעט התמוטטות, אבל בסופו של דבר, ממש בסוף הספר הוא מטופל בפסיכואנליזה, והוא הולך לחיות את החיים כמו שהם אמורים להיות, הוא יסיים טיפול ויילך ללמוד בפנימיה אחרת, וינסה ללמוד ולחיות כמו שצריך, והאמת, קשה לי להחליט אם זה טוב או רע... בכל מקרה, הספר שאני מדברת אליו הוא "התפסן בשדה השיפון" של ג'.ד סאלינג'ר, ואני ממליצה עליו בכל דרך אפשרית, ספר פשוט מעולה.. יש לו סגנון כתיבה מיוחד, לא ספרותי באופן אופי</div>Sat, 27 Oct 2007 23:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (מהרהרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=468953&blogcode=7775333http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=468953&blog=7775333http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=468953&blogcode=7697377<div align="right" dir="rtl">טוב, עבר קצת זמן מאז הפעם אחרונה שכתבתי.. בזמן הזה החלטתי לעשות הפסקה של סימסטר ולראות איך אני ארגיש בהמשך לגבי מה שאני רוצה, התחלתי לברר גם בקשר לקורס בגרפיקה, הלכתי לשיעור אחד כדי לראות מה זה בעצם, וזה נראה נחמד, עכשיו רק נשאר להחליט עם עצמי מה יהיה.. פתאום ירד ממני הלחץ ואני מרגישה הרבה יותר טוב, סוף סוף אני אחראית להחלטה הזאת וזאת הרגשה שלא הייתה לי הרבה זמן, כאילו אפשר קצת לנשום לרווחה. לנושא אחר- חבר שלי הפתיע אותי אתמול והודיע לי שנוסעים לשבוע לטורקיה, זה ממש נחמד, למרות שאיכשהו היעד עצמו מבאס קצת, כאילו תורכיה זה לא משהו כמו אילת- מפוצצת בישראלים ערסים? ואם כבר אילת לא עדיף לרדת לסיני? בכל מקרה, קצת התבאסתי אבל ברגע שראיתי איפה אנחנו הולכים להתאחסן התעודדתי.. נראה מגניב למדי. אז מחר בלילה אנחנו טסים, ואני מקווה שיהיה כיף ומזג האוויר יאפשר לי להחזיר קצת את השיזוף שלי.. אז עד לפעם הבאה... </div>Wed, 17 Oct 2007 23:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (מהרהרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=468953&blogcode=7697377http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=468953&blog=7697377http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=468953&blogcode=7626037<div align="right" dir="rtl">אני אבודה לחלוטין כרגע, לפני כמה שעות קיבלתי תוצאות של מבחן שהייתי בטוחה שהלך לי בו טוב, וגיליתי שנכשלתי... יש לי מבחן גדולעוד יומיים ואני פשוט מרגישה שאני לא רוצה ולא מסוגלת להתמודד איתו ולהתמודד עם התואר הזה בכלל.. דיברתי עם השותפה שלי, גם היא סטודנטית לפסיכולוגיה, ומשיחות איתה ומליון מחשבות עם עצמי אני רק מגיעה יותר ויותר למסקנה שאני לא רוצה את התואר הזה, לא במסגרת שאני עושה אותו עכשיו.. אני חושבת שאני אקפיא את התואר לסימסטר מחר ואקח הפסקה קטנה לראות מה אני רוצה לעשות, יש לי סוג של כיוון- עיצוב גרפי מושך אותי, אבל כרגע רק המחשבה של לעשות צעד כזה מכווצת אותי.. אני מדמיינת את שיחת הטלפון לאמא שלי, שבגללה התחלתי את התואר הזה כשלא הייתי מוכנה אליו נפשית בכלל, ואני קופאת, אני מפחדת שאני עושה טעות, מפחדת מהזמן שבזבזתי, מהכסף, מהעתיד, מהתגובות.. אבל אני באמת מרגישה שזה לא הולך, אני נלחמת בעצמי ולהתחיל עכשיו שנה שלישית כנראה תהיה טעות.. אני מבולבלת לגמרי. תגובות הרגעה, ייעוץ והמלצות על בתי ספר טוביםלעיצוב גרפי יתקבלו בברכה.</div>Tue, 09 Oct 2007 02:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (מהרהרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=468953&blogcode=7626037http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=468953&blog=7626037http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=468953&blogcode=7608435<div align="right" dir="rtl">טוב, מגיל 11 בערך אני כותבת יומנים אישיים, אני לא מבינה את האנשים שאין להם את הצורך הזה לתיעוד עצמי, לא כל אחד רוצה לדעת מה קרה איתו בתקופות שונות של חייו? אני בעד לגמרי, ועכשיו, כשאני צריכה ללמוד למבחן בפסיכולוגיה, החלטתי בצעד אופייני להתחיל פרוייקט חיים חדש בצורת בלוג.. אני מבטיחה (לעצמי) שאחרי כתיבת הפוסט הזה אני אקח את עצמי בידיים ואתחיל ללמוד כמו שצריך.. אז אני מניחה שצריך לערוך היכרות עם מי שהולך לקרוא את זה, אז.. אני בת 24, סטודנטית שנה שלישית לפסיכולוגיה ותקשורת, גרה במרכז מאז שהשתחררתי מהצבא (במקור מחור נידח בצפון) עובדת בעבודת סטודנטים משעממת... חיים די עמוסים ומבולגנים... האור בחיי,והסיבה שאני לא מתחרפנת לחלוטיןהוא החבר שלי והחברים הקרובים שמחזיקים אותי במצבי משבר רבים למדי, אני לא הטיפוס השפוי ביותר בעולם, ז"א אני נראית מבחוץ כמישהי מאוד חמודה, מצחיקה, בריאה נפשית, כשבפנים, ואפילו לא צריך לחפור עמוק מדי בכדי לגלות את הטראומות הנפשיות. עד לחבר הנוכחי לא האמנתי שיגיע מישהו שיאהב אותי באמת, על מה שאני, עם כל הפאקים שלי, מישהו שאני אוכל פשוט להיות אני לחלוטין איתו ושלא יב</div>Sat, 06 Oct 2007 15:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (מהרהרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=468953&blogcode=7608435http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=468953&blog=7608435