כן הא?

שום דבר כבר לא אותו הדבר.

אנחנו רק רודפים סביב עצמינו,

לגמור את השיעור הזה, את היום הזה, את השבוע הזה, את החודש הזה, את השנה הזאת...

רק לגמור. בלי לעצור שניה אחת ולחשוב

אני פוחדת לעצור.

אני פוחדת לראות שהכל נאבד.

מזמן כבר לא השקעתי באמת בחברה טובה, פעם זה היה הדבר שהכי מעסיק אותי-

לדאוג ששום קשר לא ייהרס.

ועכשיו, פשוט זורמים.

פה פעולה, שם מבחן, פה רק קצת לישון...

איפה האנשים שאני באמת צריכה? מי יהיה שם בשבילי כשאני באמת יצטרך?

אני כבר לא יודעת. אני פשוט לא יודעת מי.

למי באמת באמת באמת אכפת ממני? ולא רק כשיש צחוקים...

אני רוצה לדעת מי האנשים האלו. החברים שלי.

החברים האמיתיים.

יש כמה כאלה, אני חושבת.

אבל מי?

למרות הכל, אני לא עוצרת לבדוק, אני פוחדת ממה שאני אגלה שם. או יותר נכון ממה שאני לא אגלה.