יש לי כ"כ הרבה מה לכתוב...
אבל אני יודעת שבסופו של דבר מה שייצא זה ממש לא מה שאני חושבת וממש לא מה שאני רוצה להגיד.
חסר לי משהו בחיים... וזה מעצבן אותי
כי עכשיו,
לא טוב מדיי, אבל ממש לא רע.
אבל חסר. דווקא פה חסר.
חסר לי משהו לבכות עליו. משהו שיבער לי
אחרי שהחלטתי שאני רוצה לעבור ביתספר, היה לי את ההרגשה הזאת
ההרגשה הבוערת שאני פשוט חייבת לעשות את זה! ולא אכפת לי מהעולם,
ולא אכפת לי שאני מנתקת הקשר עם כל החברות שהיו לי ועם כל הנורמות
ומתחילה ה-כ-ל מחדש!!!
זה לא היה אכפת לי, כי ברגע שקבלתי את ההחלטה זה פשוט שרף אותי מכל מקום
ובכיתי כל הזמן והייתי עצובה, אבל מצד שני, הרגשתי שאני עושה משהו עם החיים שלי!
ואז, עם הזמן, הבנתי שהם באמת לא מקבלים עוד אנשים, ושהלך עליי,
וזה פשוט נרגע הדחף המטורף הזה.
ועכשיו טוב לי איפה שאני, ואני מנסה לשפר מה שלא.
אבל אני פשוט צריכה את הדבר הזה! את הרצון הזה!!!
אני רוצה להיות בעננים כל היום, ולבכות, אבל להיות שמחה שאני נלחמת על מה שאני רוצה!
אבל אני לא מבינה, למה????
היה לי יומולדת השבוע...
ולא היה לי את ההרגשה הזאת של היומולדת
ההרגשה הזאת שקמים בבוקר, נו. ההתרגשות הזאת.
אולי פשוט התבגרתי?
אבל היה נחמד. הם השקיעו (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
