אם יש משהו אחד שאהבתי בעצמי, זה היה היכולת שלי להחליט משהו ולעשות אותו.

לרוץ קדימה מבלי לראות את המשך השביל, ללכת על האוויר.

לעשות אותו רק כי אני מאמינה שהוא נכון, בלי לחשוב על זה יותר מידי.. לנסות דברים,

לנסות אנשים.

ועכשיו אני מבינה כמה זמן עבר מאז אותה נערה, ורק עכשיו אני מגלה עד כמה היא שונה.

כעס, הוא שורף אותי!

מצביע חצים על הרבה אנשים, ופי 2 יותר חצים עלי.

אני מאשימה את עצמי בהרבה דברים.

יותר מידי דברים.. אבל אני לא הולכת להפסיק!

אם רק הייתי עושה את הדבר שניראה לי נכון, בטוח שהכל היה שונה.

בני-אדם, לא לכולם מגיע אושר, לא כולם זוכים להרגיש שלווה, אבל כולם טועים..מגיעים לריצפה ומתחילים מהתחלה.