"You are once again surrounded by a brilliant white light. Allow the light to lead you away from your past and into this lifetime. As the light dissipates you will slowly fade back into consciousness remembering all you have learned. When I tell you to open your eyes you will return to the present, feeling peaceful and refreshed. Open your eyes, Nicholas."
כן, זו ההרגשה הזאת שעותפת אותי. הרגשה של סוף מצד אחד והתחלה מצד אחר.
הסוף של התקופה הזאת והתחלה של התקופה המקבילה לה.
לטוב או לרע ההרגשה שלי שהתקופה הזאת צריכה להסתיים לשים עליהה חותם ולהשאיר אותה בארכיון כשבסופה יש דף סיכום של כל מה שהיה טוב ומה שהיה רע.
בעוד יומיים מתחילים הלימודים, י"ד- הקצה של הקצה.
הצבא מתחיל שוב להתקרב לכיווני כשלפני שנה הרחקתי אותו.
אז התקופה של החודשים הקרובים הולכת להיות קשה, אוליי קשה מאוד אפילו הרבה דברים לעשות מעט מדיי זמן אבל נתגבר.
החופש נגמר וזה אני חושב החופש הראשון שאני מרגיש שלא עשיתי כלום, לא הלכתי לשום הופעה לא הייתי בשום פסטיבל הייתי ממש בקושי בערבי חברים, אבל זה היה דיי צפוי כשהחלטתי שאני ממשיך ללמוד במקום ללכת לצבא עם כל החברים שלי (או לפחות רובם) והנבואה אכן התגשמה.
בקרוב יחלפו שלוש שנים מאז אותו מסע ששינה אותי מקצה אחד לקצה השני. אני חושב שאני דיי חפרתי פה בבלוג עליו הרבה פעמים אבל אני לא חושב שכל הפעמים שחפרתי יהיו מספיקות כדיי באמת לתאר את השינוי והעוצמה שלו עליי. "כשהם יחזרו לארץ הם יחזרו אחרת, יהיה להם שינוי קטן. השינוי הזה אבל יעבור תוך שבועיים שלושה" WELL ישראל, 3 שנים עברו והשינוי עדיין לא עבר, להפך כל שניה מהרגע שהרגל שלי הרגישה שוב את הקרקע של ישראל השינוי ממשיך להתעצם.
אני מניח שיהיה על זה פוסט מורחב לקראת סוכות.
עד כאן להפעם
בבלוג זה
בכל הבלוגים
