כן, הרבה מאוד זמן עבר מאז שכתבתי כאן לאחרונה.
הפוסט הזה מוקדש לך חברי הטוב.
שהרגשת שזמנך הגיע דווקא בחגיגות יום הולדתו של בעליך
והחזקת את נשימותיך חזק עד שהתאריך יתחלף על מנת שתוכל לעצום את עיניך לתרדמת עולמים.
כשהגעת אלינו לפני שנתיים אפילו בפגישתינו הראשונה ניסית לנשוך אותי, כן זה גרם לי להרטע מאט, אחרי הכל היסטוריה ארוכת שנים של שירות נאמן למדינה מי יודע אם אתה עוד זוכר להבחין אם אני אוייב או חבר?
מאז שאחי טס לטיול של אחרי צבא הפכת להיות החבר שלי. טיילתי איתך, שיחקתי איתך ודעגתי לך. תמיד כשבאתי אליך ידעת שאני אוהב שמקבלים אותי בישיבה וכאילו חיכית לצ'ופר ממני על כך.
ואם לא הייתי מגיע אחרי כמה זמן? היית מחכך את הראש שלך ברגל שלי כאילו ניסית לומר לי "התגעגעתי אליך".
מבין שניכם התגאתי בך יותר, בגודל המרשים שלך, בהליכה העצילית שלך, בנאמנות שלך, בחברות שלך.
ואז לילה אחד זה קרה.
לא הייתי שם, אבא אומר שהיו לך פירקוסים קשים והוא טייל איתך מרופא אחד לאחר, כל הבדיקות שלך היו תקינות ואפילו חיוביות אז מה קרה?
גידול אחזרי פקד את ראשך.
וזהו זה, משם ידעתי שזה הסוף.
אז הצלחת להחזיק מעמד יפה מאוד, עד שלאט לאט מצבך הדרדר עד שלהליכה בקושי הצלחת ללכת.
כולנו ראינו את מצבך, כאילו אתה מת אך עדיין נושם, מיוסר וסובל.
במשך שבועיים התלבטנו אם לגאול אותך מהייסורים האלו בצורה מלאכותית או לתת לטבע לעשות את שלו.
עד שהפיתרון להתלבטות הגיע מצידך.
את יומך האחרון אני זוכר בבירור, ידעתי שמשהו לא בסדר מעבר לרגיל. לשונך היתה מקומטת והיית פצוע מהגרירות של עצמך על הריצפה.
זה היה יום הולדתו של אחי, הנוהג שלך, אחיך לנשק ואני לא יודע אם זה גורל או שהרגשת זאת והחזקת את נשמתך בך כל עוד יכולת.
וכשהתאריך פג נשמת את נשמתך האחרונה.
אני רוצה להודות לך, על כך שכל חייך נלחמת בעוז במודע או לא במודע ובזכותך אוליי אני וכל מי שקורא את הפוסט הזה חיים.
אני רוצה להודות לך על כך שהיית חבר כל כך נאמן, שברגעים שהרגשת שאני עצוב הבטת לי בעיניים כאילו שאלת מה קרה והתחכחת בי כאילו אתה מנסה לנחם אותי ולומר "עזוב, בוא תשכח מהעיניין".
בארי, רועה בלגי נולד ב1998, בגיל 3 החל את אימוניו הצבאיים ושירת בצבא עד לגיל 9. בפעולתו האחרונה נפצע ותופל בהתאם.
בארי היה כלב תקיפה בעוקץ שעזר ללכידתם של מאות מבוקשים. בארי הוגדר ביחידה ככלב תוקפני ביותר. לקראת סוף שירותו בארי הוכתר להיות אחד הכלבים הטובים ביותר שהיו ליחידת עוקץ.
לאחר שחרורו מהצבא שימש ככלב שמירה ליד קרוון שאחי גר בו זמן מה עד שהגיע אלינו סופית.
אצלנו בארי היה כלב רגוע מאוד, שליו מאוד וחברותי מאוד, למעשה היה אפשר לדבר אליו כמו אל בנאדם ולראות עליו שהוא מבין.
בארי נפטר בליל 17.06.2009 עקב גידול במוחו שהחמיר.
שלום חבר ותודה.
(תמונה זו צולמה שבועיים לפני מותו. בארי נראה כאן בריא וחזק אך זה בגלל כדורים חזקים מאוד שהוא לקח שבמהלך הזמן השפעתם נחלשה).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
